קשרי פטרון-קליינט ברומא העתיקה – הבדלי גרסאות

חסות הפטרונים כללה, בין השאר, הגנה משפטית ואף פיזית לקליינטים שלהם. התמורה שהם קיבלו מהקליינטים הקיפה מספר רב של תחומים בחייהם; בין השאר הקליינט הצטרף לפטרונו בעיתות מלחמה והפגין כלפיו כבוד בפומבי. לגודל הקליינטלה הייתה חשיבות רבה לפטרונים, השפעתם הפוליטית ויוקרתם החברתית הושפעה ישירות ממספר הקליינטים שהיו להם. {{הערה|1=[[ישראל שצמן]], '''תולדות הרפובליקה הרומית''', ירושלים: י"ל מאגנס, תש"ן, עמ' 43.}}

קשרי פטרון-קליינט לא היו מבוססים על החוק הרומי, לפחות בחלקם הגדול ויסודם היה בחובת הנאמנות ההדדית בין שני הצדדים. {{הערה|1=שצמן, עמ' 42}} מקור סמכותם של קשרים התבסס על [[מנהגי אבות ברומא העתיקה|מסורת אבות]], יחסי נאמנות (fides) ונורמות מוסריות, חברתיות ודתיות.{{הערה|1=שם, שם}}{{הערה|1= מומזן, עמ' 42}}{{הערה|1=יעבץ, 51}} בשנת [[450 לפנה"ס]] לערך קיבלו יחסים אלו מעמד חוקי מסוים ב[[חוקת 12 הלוחות]]. {{הערה|1=שצמן, עמ' 58}} מאפיין בולט נוסף של קשרים אלו היה, לפחות בקרב המשפחות הרומיות הגדולות ובני חסותן, שהם עברו בירושה מדור לדור.

סוג מסוים של קשרי פטרון וקליינט, נוקשה יותר, בעל תוקף חוקי, התקיים בין [[עבדות|עבדים]] משוחררים לאדוניהם לשעבר. לפי מומזן היה הפטרון יכול לקחת את רכוש עבדו לשעבר, חלקו או כולו, להחזירו לעבדות ואף להוציאו להורג. יחד עם זאת לפטרון עדיין הייתה חובה מוסרית להגן ולשמור על עבדו המשוחרר, ולרוב הוא לא הפגין כלפיו את אותו יחס נוקשה שהפגין כלפי עבדיו. {{הערה|1= מומזן, עמ' 42}}

מקור הקליינטלה והפטרונואז' אינו ברור, אולם הוא היה קיים עוד מימי המלוכה הרומית ומהתקופות הקדומות ביותר של קיומה של רומא.{{הערה|1=שצמן, עמ' 42}} בחברה [[אטרוסקים|האטרוסקית]] ששלטה במרכז וצפון איטליה במאות- ה-8 וה-7 לפנה"ס, היה קיים מעמד שכונה בשם "אטרא" (etera), שההיסטוריון [[ישראל שצמן]] משער שהיה מקביל למעמד הקליינטים ברומא. {{הערה|1=שם, עמ' 23}}.