שטירל – הבדלי גרסאות

השטירל רווח במימי ה[[וולגה]] וה[[דנובה]] ובנהרות אחרים הזורמים אל [[הים השחור]] ו[[הים הכספי]]. בנוסף הוא נמצא לעתים ב{{ה|ים הבלטי}} ובאגמים גדולים של [[שבדיה]] ו[[פומרניה]]. כשאר בני סוגו הוא נוהג לעלות במעלה הנהרות בחודשים מאי ויוני להטיל ביצים {{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=Vc3PuM1qk8UC&pg=PA133 John Stephenson, '''Medical zoology, and mineralogy''', 1832], page 133}}.

בשנת 1952 הצליחו חוקרים לייצר הכלאה בין ה[[בלוגה (חדקניים)|בלוגה]] והשטירל שהצליח להעמיד צאצאים משלו. הכלאה של 50% בלוגה ו 50% שטירל, הנקראת בורטסבסקיה או בסטר נמצאה יחסית גדולה, בעלת רמת פריון גבוהה, ואיכות מעולה של [[ביצי דגים]]. הכלאת האקסיסקאיה בעל 75% גנים של שטירל ו-25% גנים של בלוגה נמצא מתאים במיוחד לייצור [[קוויאר]] והכלאת ונירובסקאיה בעלת 25% גנים של שטירל ו-75% גנים של בלוגה נמצאה בעלת קצב גידול גבוה וגודל בוגר גדול במיוחד {{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=a1_bOSZAbUQC&pg=PA327 Ramon Carmona, Alberto Domezain, Manuel García-Gallego, José Antonio Hernando, '''Biology, Conservation and Sustainable Development of Sturgeons''', Springer, 2008], page 327}}.

השטירל נחשב בעיני רבים ברוסיה למעדן. [[מרק]] שטירל היה נחשב לסמל של [[המטבח הרוסי]] ומחירו היה גבוה. על פי הנוהג, הדג היה מוצג חי בתוך [[אקווריום]] לפני האורחים קודם להכנת המרק והגשתו. יוג'ין שולייר, שהיה קונסול של [[ארצות הברית]] ב[[רוסיה]] באמצע המאה ה-19 העריך מאוד את מנהגי רוסיה וכתב על השטירל שהוא "מלך לא רק של דגי רוסיה אלא של הדגים בכלל". לעומת זאת, [[אלכסנדר דיומא האב]] לא ראה כל ייחוד במרק השטירל, למעט מחירו המוגזם לטעמו. בימים עברו החזיקו אצילי [[סנקט פטרבורג]] בעגלות מיוחדות עם בריכות דגים ואמצעי חימום מתאימים שאפשרו את הובלת דגי השטירל מה[[וולגה]] ונהר ה[[אוקה (נהר)|אוקה]] אל עירם, מבלי שהמים בבריכה יקפאו בדרך ויגרמו למותם של הדגים {{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=ttlCGJxfLRUC&pg=PA59 Elena Molokhovet, '''Classic Russian cooking: Elena Molokhovets' A gift to young housewives''', Indiana University Press, 1998, pages 59-60]}}.

השטירל שימש למאכל כבר ב[[התקופה המזוליתית|תקופה המזוליתית]] ושרידים ממנו נמצאו במספר אתרים מתקופה זאת ב[[רומניה]] {{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=dsDwpU0L0BwC&pg=PA260 G. N. Bailey, Penny Spikins, '''Mesolithic Europe''', Cambridge University Press, 2008, page 260]}}.

השטירל היה [[חזקה (הלכה)|מוחזק]] אצל היהודים האשכנזים כדג טמא האסור באכילה, אך ב[[טורקיה]] הוא נחשב כשר לאכילה {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1186&st=&pgnum=130 שמשון בן יהושע משה מורפורגו, שו"ת שמש צדקה, חלק א', יורה דעה, סימן י"ד]}}. בקהילת יהודי [[טימישוארה]], עיר קרובה ל[[ארד (עיר)|ארד]] שב[[רומניה]], נהגו היהודים ה[[יהדות ספרד (חצי האי האיברי)|ספרדים]], לאכול את [[דג]] השטירל, והיהודים האשכנזים במקום בקשו גם הם לאכלו. בתחילה פנו אל רבם הרב יוחנן ב"ר יצחק שאמר להם חס ושלום להתיר המוחזק לדגים טמאים {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13099&st=&pgnum=107 ישראל נתן השל, '''מסמכים נוספים לפולמוס דג השטידל בשנת תקנ״ח''', בתוך קובץ בית אהרן וישראל, סיון תמוז, תשנ"ה, הערה 7]}}. לאחר זמן התחלף הרב ורב הקהילה החדש, הרב צבי בן ישראל הלוי, שלח לרבו הרב [[יחזקאל לנדא]] ("הנודע ביהודה") בשנת [[ה'תקמ"ב|תקמ"ב]] שאלה האם הדג כשר, בליווי חתיכת דג, דג או שני דגים כדי שהרב לנדא יוכל להתרשם אם יש לדג [[סנפיר]] ו[[קשקש]]ים הנבדלים מהגוף. הנודע ביהודה השיב שהדג כשר באכילה {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1447&st=&pgnum=110&hilite= נודע ביהודה, מהדורה תנינא, יורה דעה, סימן כ"ח]}}. הדיון של הרב לנדא פותח בדברי ה[[רמב"ן]] בפירושו לתורה{{הערה|1=[[ספר ויקרא]] יא, ט.}}, הטוען שסימן ההיתר המוזכר בתורה כקובע את כשרות הדג - הקשקשת - עוסק דווקא בקשקשים הנקלפים מן הדג, אבל קשקשים שהם קבועים ודבוקים בעור הדג - אינם קשקשת, ודג שלו קשקשים כאלה - אסור באכילה. דברי הרמב"ן התקבלו להלכה על ידי הפוסקים, כגון ה[[רמ"א]]{{הערה|1=[[שולחן ערוך]] [[יורה דעה]] פג, א.}}. הרב לנדא מעיר שלדברי הרמב"ן אין מקור בדברי חז"ל, ולכן יש מקום להסתייג מהם; אך כיון שדבריו הובאו על ידי [[פוסק]]ים נוספים הוא מבטל את דעתו בפניהם, וכלשונו "צריכים אנו לכוף אזנינו ולשמוע דבריהם באימה". הרב לנדא השרה את הדג במים ובחומרים נוספים במשך שלוש שעות, ולאחר מכן ניתן היה לקלף את הקשקשים. לדעתו, גם אם ניתן לקלף את הקשקשים רק לאחר שרייה כזו - די בכך כדי שהדג יחשב כשר.

בספר כתב הרב גריסהאבר שתאור הדג בתשובתו של הנודע ביהודה כבעל שתי שורות קשקשים אחת מימין ואחת משמאל אינו תואם את השטירל, שיש לו חמש שורות קשקשים (שורה אחת על חוד גבו ועוד שתי שורות למטה על כרסו הלבן, שורה אחת בימין ואחת בשמאל), ועל כן דברי הנודע ביהודה אינם נוגעים לשטירל ‏‏{{הערה|1=‏[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7508&st=&pgnum=9 יצחק גריסהאבער, "מקל נעם", וינה, תקנ"ט], עמוד 9‏}}. בנוסף, כתב הרב גריסהאבר שהוא שלח מכתב לנודע ביהודה והעמיד אותו על טעותו ובעקבות זאת הנודע ביהודה שלח לו מכתב בו הוא חוזר בו מהיתרו הראשון ובו הוא מבקש ממנו להודיע על כך לרב סגל. בספר כותב הרב גריסהאבר שהוא אכן שלח את המכתב המקורי לרב סגל אך הוא הלך לאיבוד. דברים אלו הביאו להתלהטות המחלוקת כאשר הרבנים שמואל לנדוי (בנו של הנודע ביהודה), [[אלעזר פלקלס]] ומיכל בכרך, טענו שהטענה שהנודע ביהודה חזר בו היא שקר שכן אין סיבה שהנודע ביהודה לא יודיע בעצמו לרב סגל שחזר בו וגם אין סיבה שיכניס עותק מהתשובה בספרו, אם הוא חזר בו {{הערה|1=[http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/247-2.htm פרופ' דניאל סינקלר, מתודולוגיה משפטית ושימוש בטענות שקריות בפסיקת הלכה, באביעד הכהן, מיכאל ויגודה (עורכים), המחלקה למשפט עברי, משרד המשפטים, גליונות פרשת שבוע, פרשת שמיני תשס"ו, גיליון 247]}}. הרב [[אליעזר ולדנברג]] כתב שהוא אינו יודע להכריע האם הנודע ביהודה אכן שלח את המכתב אם לאו {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14510&pgnum=144 הרב [[אליעזר וולדנברג]], '''ציץ אליעזר''', חלק י"א, סימן נ"ד]}}.

[[החת"ם סופר]] אסר את השטירל על בני קהילתו {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14510&pgnum=144 הרב [[אליעזר וולדנברג]], '''ציץ אליעזר''', חלק י"א, סימן נ"ד]}}, והוא מצוטט כאומר: ״ישראל אם הם אינם נביאים בני נביאים הם ומכיוון שנהגו באותו הדג איסור, אי אפשר להתירו. חלילה לעבור אפילו על מנהג בורים״ {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=28091&st=&pgnum=9 הרב חיים בלאך, הערות בעניין האשטוריאן, בתוך המאור, שבט, תשי"ד, עמוד 9]}}.

ב[[ארצות הברית]] העניק רב חרדי הכשר לדג השטירל בכותבו שהוא דג ה[[שיבוטא]] ״הנזכר בתלמוד ושהנודע ביהודה וכל חכמי דורו התירו אותו״. לטענה כלפיו שהחת"ם סופר לא התיר את הדג אמר ש[[כוח דהיתרא עדיף]] ושיש לו אישור של מדען מ[[וושינגטון]], מנהל מחלקה לחקירת דגים, שלשטירל יש את כל סימני הטהרה שבתורה {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=28091&st=&pgnum=10 הרב חיים בלאך, הערות בעניין האשטוריאן, בתוך המאור, שבט, תשי"ד, עמוד 10]. שמו של הרב אינו מצוין במאמר.}}. פרופסור ישראל מרדכי רבינוביץ מ[[קנדה]] כתב על הדג שהוא בדק אותו ומצא שהוא אסור כי אין לו [[קשקשת]] אלא שלטים שאינם נושרים מהגוף.

לגבי הזיהוי של השטירל כדג השיבוטא כותב פרופ' רבינוביץ שהזיהוי הזה נבע ככל הנראה מכך שראשו של השטירל דומה במידת מה לראש ה[[חזיר]], דבר שמזכיר את דברי ה[[גמרא]] שטעם השיבוטא דומה לטעם החזיר. לגבי עצם הזיהוי הוא טוען שהוא בלתי אפשרי מכיוון שהשטירל אינו גדל בטבע ב{{ה|מזרח התיכון}} {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=28089&pgnum=5 פרופ' ישראל רבינוביץ, חקירה במהות דג האשטוריאן, בתוך המאור, כסלו תשי"ד, עמוד 5]}}.