האירוסין והנישואין בזמן המשנה והתלמוד – הבדלי גרסאות

אם החליטו הצדדים להפרד והאשה תבעה מהבעל גט או שמתה, נחלקו חכמים אם עליה להחזיר את טבעת הקידושין לחתן, כלומר את ההפרש שבין שווי [[פרוטה (מטבע עתיק)|פרוטה]] לשווי הטבעת, לבעל, שכן ייתכן שהוא הביא לה את הטבעת רק על מנת שתנשא עימועמו ותשתמש בה בעודה נשואה עימועמו. לפי [[רבי יהודה הנשיא]] ורבו [[רבי מאיר]], "קידושין לטיבועין נתנו", כלומר אדם נותן את טבעת הקידושין לאשתו בלי חשבון שהיא תבוא עם הטבעת לבית בעלה לאחר הנישואין, ולכן גם אם נפרדו לפני הנישואין אין עליה להחזיר את הטבעת, לעומת זאת סבורים [[רבי נתן]] ו[[רבי יהודה]] כי "קידושין לאו לטיבועין ניתנו" ועליה להחזיר את הטבעת, ו[[רבי יוסי]] קובע כי הדבר ספק, ולכן עליהם לחלוק בכסף, ולקזז ממנו את דמי ה[[כתובה]] שחייב להביא לה{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קמה|א}}.}}. כמובן שבמקרה שהבעל אשם אין בידו לתבוע את טבעת הקידושין מהאשה.

הנישואין עצמם התבטאו בחדר ה[[חופה]], שנהוג היה לעשותו לאחר סעודת הנישואין. החתן והכלה היו נכנסים לחדר, כשהששובינים בודקים את שניהם מחוץ לחדר ושושביני הכלה משגיחים על החתן שלא יכניס עימועמו מטלית ללא דם, כדי לטעון שלא הייתה בתולה בשעת הנישואין וסכום הכתובה הוא רק מאה [[זוז]], ואילו שושביני החתן בדקו שאין הכלה מכנסת לחדר מטלית עם [[דם]], כדי לטעון שהיא [[בתולה]] למרות שייתכן ואיננה כזו{{הערה|שם=יהודה}}.