המשמרות האדומים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
אין תקציר עריכה
שורה 4:
 
==מקורות==
הגל הראשון של אנשים שקראו לעצמם "המשמרות האדומים" ב[[סין]] היו קבוצה של תלמידים בבית הספר התיכון היוקרתי המסונף ל[[אוניברסיטת צ'ינגחווה|אוניברסיטת צִ'ינְגְחְווָה]] שב[[בייג'ינג]] שעשו שימוש בשם משמרות אדומים שבו חתמו על שני [[כרזה|פוסטר]]ים גדולים שציירו ביד ואותם תלו ב-[[29 במאי]] וב-[[2 ביוני]] [[1966]]. התלמידים האמינושולהבו כילאחר הביקורתשקראו את ביקורתו החריפה של יאו וניו'אן על המחזה "פיטוריו של הָאי זְ'ווֵי"{{הערה|1= המחזה, אותו כתב ההיסטוריון ווּ הָאן (吳晗 בפין יין Wu Han), על סמך מאמר שכתב בנושא, מספר על פיטוריו ומאסרו של פקיד הממשל הָאי זְ'ווֵי (海瑞, בפין-יין: Hai Rui) שנהג למתוח ביקורת על גְ'יָאגִ'ינְג, הקיסר ה-11 ב[[שושלת מינג]]. המחזה הוצג באופרה של בייג'ינג החל מ-1961. בתחילה שיבח מאו את המחזה, אלא שבתחילתשכנקודת פתיחה מהפכתלמהפכת התרבות ביקר יָאו וֶנְיְוֵּ'אן (姚文元, Yáo Wényuán) את המחזה. יָאו וֶנְיְוֵּ'אן, שהיה מדינאי ומבקר ספרות, ושנשפט בסוף שנות ה-70 כאחד מ[[כנופיית הארבעה]], האשים כי המחזה הוא אלגוריה על פיטוריו של שר ההגנה, פֶּנְג דֶחְווָאי (彭德懷, בפין יין Péng Déhuái) ב-1959 לאחר שביקר את מאו על מדיניות [[הקפיצה הגדולה קדימה]]. ווּ הָאן היה אחד הקורבנות הראשונים של מהפכת התרבות ומת בכלא ב-1969.}} היא נושא פוליטי וכי חייבים לשים לב אליה. קבוצה התלמידים, אותה הובילו גָ'אנְג צֶ'נְגְגְ'ה (张承志, בפין יין Zhang Chengzhi), תלמיד בבית הספר, ונְיֵה יְוֵּ'אנְדְזְה (聶元梓, בפין יין Nie Yuanzi), שהייתה מרצה לפילוסופיה ב[[אוניברסיטת בייג'ינג]], כתבה את הפוסטרים במקור כביקורת בונה כלפי הנהלת אוניברסיטת צִ'ינְגְחְווָה, שאותה האשימו במגמות נסתרות של "אליטיזם אינטלקטואלי" וב"בורגנות".{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=7bNooFMV12sC&pg=PA78&dq=red+guards+zhang&sig=djiFgbALnA4xIXqT4hlWerLScfk#PPA64,M1 עמ' 64-56 מתוך הספר Turbulent Decade: A History of the Cultural Revolution מאת Yan Jiaqi, Kao Kao, Gao Gao, Danny Wynn Ye Kwok, הוצאת University of Hawaii Press, 1996]}} בתגובה האשימו הנהלת בית הספר ותלמידים עמיתים את חברי הקבוצה כ"קונטרה רבולוציונרים" וכ"רדיקלים", והם נאלצו להיפגש בחשאי בחורבות [[ארמון הקיץ הישן]]. הקבוצה בחרה בשם "המשמרות האדומים" על מנת ליצור תדמית של תנועת סטודנטים רחבה. קבוצות משמרות אדומים צצו בקמפוסים ובאוניברסיטאות שונים תוך חיקוי קבוצה זו.
 
בתחילה דוכאו פעילותם של המשמרות האדומים על יד "קבוצות עבודה" או "צוותי עבודה" שנשלחו לקמפוסים השונים. את קבוצות העבודה הללו הוביל גָ'אנְג צ'וּנְצְ'יָאו שעמד בראש משרד התעמולה של סין, והן נועדו לקדם את מהפכת התרבות ולחקור את הנהלות בתי הספר והאוניברסיטאות. היד הקשה בה נקטו קבוצות עבודה אלו בקמפוסים גרמו לרגשות נגד. מאו, שהכיר בטעות של השימוש בקבוצות העבודה, וחש כי המהפכה עומדת להיכשל שלח את צֶ'ן בָּוֹדָה (陳伯達, בפין יין Chén Bódá) שהיה המזכיר האישי של מאו, את [[ג'יאנג צ'ינג|גְ'יָאנְג צִ'ינְג]], אשתו של מאו ואחת מחברי [[כנופיית הארבעה]], ואת קָאנְג שֶׁנְג (康生, בפין יין Kāng Shēng), אחראי על מנגנון הביטחון במפלגה הקומוניסטית הסינית ויד ימינו של מאו, ואחרים להצטרף לתנועות שפעלו כנגד קבוצות העבודה ועזר להחיות את המשמרות האדומים. הקבוצה החלה להדביק מחדש פוסטרים הקוראים למהפכה רדיקלית, שאושרו והודפסו על ידי [[יומון העם]]. זמן קצר אחר כך החלו סטודנטים בכל רחבי בייג'ינג לכנות עצמם "משמרות אדומים". עם זאת התנועה עצמה לא הייתה מוגבלת בהיקפה ולא קיבלה הכוונה מארגון מרכזי, והחלו להיווצר קבוצות משמרות אדומים יריבות.
שורה 13:
תפקידם של המשמרות האדומים היה בעיקר לתקוף את "[[ארבעת הנושנים]]" של החברה, כלומר מה שהאמינו אז כי הם רעיונות ישנים, תרבויות ישנות, נוהגים ישנים, ומנהגים ישנים של סין. בבייג'ינג ובמקומות אחרים עזבו חברי המשמרות האדומים את בתי הספר ופעלו ברחובות. הם ציירו פוסטרים, נאמו, ביקרו את מהיגי המפלגה, והיו ביניהם כאלו שהפעילו אלימות בשם מהפכת התרבות.
 
מאו פגש רשמית כמיליון מחברי המשמרות האדומים ב[[כיכר טיין-אן-מן]] ב-18 באוגוסט 1966. אנשים רבים בתחומי החינוך, האקדמיה, התקשורת, הספרות הותקפו פיזית, שער ראשם סופר, על חלקם הותז צבע והם נאלצו לשאת שלטים בהם נכתב כי הם "מובילים בדרך לקפיטליזם" או כ"אנטי- מהפכנים". בין המותקפים היו כאלו שמתו כתוצאה מהמכות שספגו וחלקם התאבד. חברי המשמרות האדומים בזז מוזיאונים והרסו ספרים עתיקים ואוצרות אמנות בכל רחבי סין. מקדשים רבים ואתרי מורשת אחרים נהרסו. בסך הכל נהרסו 4,922 מתוך 6,843 אתרים. [[העיר האסורה]] ניצלה הודות להתערבותו של [[ג'ו אן-לאי|ג'ואו אנלאי]] ששלח חטיבה מצבא סין לשמור על האתר, אבל ב[[קברי שושלת מינג]], הרסו חברי המשמרות האדומים את המוזיאון שהכיל ממצאים מקברו של [[ואן-לי]], הוציאו את גופותיהם של הקיסר ואן-לי ושל פילגשיו, ולאחר ש"הוקיעו" את הקיסר (350 שנה אחרי מותו), שרפו את הגופות. ב[[צ'ופו]] ניסו המשמרות האדומים לעשות דבר דומה עם גופתו של [[קונפוציוס]], אבל החפירות שלהם בתל הקבר שלו לא העלו דבר.
 
גָ'אנְג צֶ'נְגְגְ'ה שהיה מראשוני המשמרות האדומים ניסה לדכא את פרץ האלימות באמצעות כתיבת עצומות לפקידים בכירים במפלגה, אך יומון העם הגיב בהדפסת האמרה של מאו, "טוב, טוב מאוד", שמקורה בנאום של מאו על האלימות של האיכרים כנגד בעלי הקרקע במהלך [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]. פעילי מפלגה בכירים כדוגמת [[ליו שאוצ'י]], [[דנג שיאופינג]] ו[[פנג דחוואי|פֶּנְג דֶחְווָאי]] הותקפו על ידי המשמרות האדומים.
 
==דעיכת הפעילות ופיזור המשמרות==
במהלך שנת הפעילות הראשונה של המשמרות, מילא הצבא תפקיד משמעותי במהפכת התרבות ופעילות המשמרות, בכך שכמעט לא התערב בפעילות ולא דאג לרסנה (פרט לשמירה על מקורות נפט, אתרי גרעין ומקומות אסטרטגיים אחרים). בסוף 1966 מתחיל להתברר לחבורתו של מאו שהעניינים יוצאים מידי שליטה. לאחר "מהפכת ינואר" הייתה עליית מדרגה באלימות ולכן הוחלט בפברואר 1967 שנעשה די ויש להפעיל את הצבא ובהדרגה להשיב את היציבות לסין. הפקודות לצבא היו מבלבלות, אולם הוא ניסה להחזיר את הסדר במחיר הפעלת אלימות רבה, בעוד שהמשמרות שפעלו ללא שליטה החלו גם להילחם זה בזה. שנת 1967 הייתה האלימה ביותר. בשנת 1968 לאחר חיסולם הפוליטי של [[דנג שיאופינג]] ו[[ליו שאוצ'י]], ולאור המתיחות בגבול הצפוני כשהסובייטיים ריכזו כוחות במנצ'וריה, פועל מאו להשלטת סדר בהגליה דה-פאקטו של הצעירים מהמרכז לפריפריה. האופן שהפיזור נעשה הוא לפתוח בקמפיין '''לעלות להרים ולרדת לכפרים''' (shàng shān xià xiāng 上山下鄉). התירוץ הוא שיש לייצא את המהפכה לקצוות המדינה במשלוח 16-20 מיליון צעירים מהערים הגדולות ולרוקן את הכוח ההרסני של המשמרות. אמרו להם שזה השלב הבא במהפכה, אך בפועל הצעירים עובדים שם מאוד קשה בתנאים שלא הורגלו אליהם. הם כביכול היו אמורים להביא את הבשורה של המהפכה לכפר אולם הרבה פעמים האוכלוסייה המקומית התעללה בהם והעבידה אותם בפרך.
 
==הדור האבוד==
המשלוח של צעירים רבים שלימודיהם הופסקו אל אזורי המיעוטים והפרובינציות הרחוקות ללא מתן אפשרות לשוב במשך שנים רבות, יצרו דור של אנשים שמחד-גיסא זכו לעצמאות מחסות הוריהם וזכו להזדמנות להתפתחות אישית, אולם המחיר היה שנים של עבודה קשה, אי שייכות לאזור רישום (דאן-ווי) שלא מאפשר להם לשוב, ובכך כולא אותם בכפרים ללא מקצוע וללא המשך לימודים, וגם בשובם לעיר בתום עשור של הרחקה, עדיין היו עם אות קיין של היותם הכוח ההרסני של המשמרות האדומים.
 
==המשמרות האדומים והדור האבוד במדיה==
*הסרט '''עפיפון כחול''' מציג את מהפכת התרבות לכל אורכה
 
*'''לחיות''' מראה את זוועות התקופה
 
*'''שלום לפילגש''' מציג את זוועות המשמרות האדומים
 
*בסוף הסרט '''הקיסר האחרון''' רואים את פעילות המשמרות
 
*'''הרקדן האחרון של מאו''' מציג גם הוא מעט מתוצאות פעילות המשמרות
 
*הסרט '''בלזק והתופרת הסינית הקטנה ''' מציג את הדור האבוד
 
*הסרט '''מתחת עץ העוזרד''' שהוצג בארץ בשם '''כשאקרא בשמך''' מציג את יופייה של תקופת הדור האבוד
 
ספרים רבים שתורגמו לעברית מתארים את התקופה וביניהם '''מאו הסיפור שלא סופר''', '''איזוליה אדומה''', '''ברבורי פרא''', '''חצי הגבר הוא אישה''', '''הקיסר האחרון''' ועוד
 
== הערות שוליים ==