רצח העם בגואטמלה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת תמונות |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
||
שורה 3:
==רקע==
[[גואטמלה]] הייתה מרכז ממלכת [[המאיה]] בעבר, ועד היום מרבית תושביה מזהים עצמם כבני [[המאיה]]. מאז שכבשו [[ספרד|הספרדים]] את [[מרכז אמריקה]] ב{{ה|מאה ה-16}} שלטו צאצאייהם באוכלוסייה הילידית. [[גואטמלה]] זכתה בעצמאותה מספרד בשנת [[1821]]. מאז הייתה [[גואטמלה]] אחת מהמדינות העניות ביותר ביבשת אמריקה.
בשנת [[1944]] התקיימו לראשונה [[בחירות|בחירות החופשיות]] [[גואטמלה|בגואטמלה]], ובהן זכה הסופר והמורה [[חואן חוסה ארֵוָאלוֹ]]. מדיניותו הסוציאליסטית ספגה ביקורת קשה מהמעמד העליון ומבעלי האדמות אשר כוחם ירד בשנים אלה. בשנת [[1954]] הממשלה הדמוקרטית הוציאה צו שהפקיע שטחי אדמה נרחבים מידי חברות אמריקאיות.{{הערה|שם=סי}} האליטה הלאטינית, שהורכבה מבעלי הון, אנשי צבא לשעבר והכנסייה, ביצעו הפיכה שלטונית בעזרת ה- [[CIA]]. הקולונל קרלוס קסטִיוֹ הוכתר כנשיא וכיהן בתפקיד זה שלוש שנים. ביולי [[1957]] התנקש בו אחד משומרי ראשו. בבחירות הבאות נבחר הנשיא מיגל אידיגורס פואנטס, שניהל משטר אוטוקרטי, גזעני במיוחד, הפלה את [[המאיה]] ודיכא את הנשים במדינה. כתגובה למדיניותו הגזענית והמפלה של פואנטס ניסתה קבוצה של קצינים זוטרים לבצע הפיכה בשנת [[1960]]. משכשלו ירדו חלקם למחתרת ויצרו קשרים עם קובה. קבוצה זו היוותה את הגרעין הקשה של [[היסטוריה של גואטמלה#מלחמת אזרחים|ההתקוממות המזוינת נגד המשטר]] במשך 36 השנים הבאות.
שורה 10:
בשנת 1960 החלו כוחות הביטחון הגואטמלים להילחם נגד ארגוני גרילה אשר רבים מבין חבריהם זיהו עצמם כבני מאיה. קבוצות המורדים ראו עצמם כנציגי העם והאמינו ב[[סוציאליזם]]. לטענתם השלטון הלטיני ב[[גואטמלה]] משעבד את כל משאביה האנושיים והחומריים לטובת מעמד צר של בעלי הון. ההמונים מודרים מהמרחב הציבורי, והאליטה השולטת מנהיגה מדיניות גזענית. ארבע קבוצות גרילה ביצעו פעולות חבלה כלכליות ותקפו כוחות ביטחון ממשלתיים: "צבא הגרילה של העניים" (EGP), "הארגון העם החמוש" (ORPA), "הכוחות החמושים המהפכניים" (FAR) ו"המפלג העבודה הגואטמלית" (PGT). בשנת [[1982]] התאחדו ארגונים אלה והקימו את "האיחוד המהפכני הלאומי הגואטמלי" (URNG).{{הערה|שם=סי}}
החל מתחילת שנות השישים האדיר השלטון במתכוון את האיום של ארגוני המרד מ[[המאיה]]. השלטון הכליל את כל כוחות ההתנגדות תחת קורת גג אחת, דמוקרטיים ואחרים, כוחות פציפיסטיים וכוחות גרילה, ארגונים חוקיים ולא חוקיים, קומוניסטיים וליברליים, כולם נאשמו בבגידה והוגדרו כאויבים. הממשל השתמש באידאולוגיה גזענית לפיה בני מאיה הם בני תרבות נחותה. הם טענו כי צאצאי הממלכה שנכבשה בראשית המאה ה- 16 על ידי הספרדים נחותים מהלטינים, עצלנים, ברברים ופרימיטיביים, ולכן הם אשמים בעוניה של המדינה.
הנחותים ביותר לפי אידאולוגיה זו היו "יושבי ההרים" אשר חיו בפריפריה. ראייה לאידאולוגיה זו ניתן לראות בספר הדרכה של המודיעין הממשלתי משנת 1972 שבו נכתב: "לאויב אותם מאפיינים סוציולוגיים כמו לאוכלוסיית יושבי ההרים". אל מול האופוזיציה הנרחבת אשר הורכבה ברובה מבני [[המאיה]], נקט השלטון במבצעים צבאיים שמטרתם הייתה השמדה פיזית ועיקור מוחלט של האופוזיציה באמצעות תוכנית דיכוי שהופעלה על ידי הצבא וכוחות הביטחון. הצבא הגואטמלי שחט את בני עמו. הרוב המוחלט של הקורבנות לא היו לוחמי גרילה, כי אם מנהיגים בקהילה ובאיגודים המקצועיים, מורי דת, איכרים, מורים ותלמידים באוניברסיטה ובתיכון. במקביל החלו להתארגן בסיוע הממשלה קבוצות אזרחיות חמושות של לטינים כגון "הצבא הסודי האנטי-קומוניסטי", ה-ESA ו"היד הלבנה". ארגונים אלו עינו ורצחו סטודנטים, חברי איגודים מקצועיים ואיכרים.
==שיאו של רצח העם==
שורה 18:
ההשמדה השיטתית של בני [[המאיה]] הגיעה לשיאה בין השנים [[1981]] – [[1983]]. בתקופה זו אירעו למעלה ממחצית מקרי הטבח ומרבית מעשי העקירה. בשנים אלה מרבית מעשי הטבח כוונו כנגד חמישה שבטי מאיה תושבי האזורים ההרריים. את רוב מעשי הטבח ביצעה יחידה צבאית מיוחדת שחייליה כונו "הקייבלים". שיטת ההשמדה הייתה בטבח ישיר באוכלוסייה שלמה של כפר. 626 מעשי טבח כאלו של צבא [[גואטמלה]] תועדו. ב-18 ביולי 1982 צוטט הנשיא אפראין ריוס מונט שאמר לקהל של בני מאיה: "אם אתם אתנו, נאכיל אתכם; אם לא, נהרוג אתכם". באותו היום ביצע הצבא ובני-בריתו טבח בכפר פְּלַאן דה סאנְצֵ'ס במחוז באחה וראפאס, שבו נרצחו כ-250 בני מאיה משבט אָצִ'י, מרביתם נשים וילדים.{{הערה|1=[http://www2.gwu.edu/~nsarchiv/guatemala/genocide/round1/summary1.pdf Summary of Genocide Proceedings before the Spanish Federal Court]}}{{הערה|שם=פיוס}}
בנוסף למעשי הטבח, השלטון הנהיג מדיניות "[[אדמה חרוכה]]" שכללה עקירה של בני מאיה מאדמותיהם תוך טענה כי הם אינם מעבדים את האדמות כראוי. מדיניות זו, שבה נעקרו בין חצי מיליון למיליון וחצי בני אדם מבתיהם, לוותה בתעמולה גזענית אשר תיארה את בני מאיה כפרימיטיביים שפוגעים ביבול ואשמים במחסור. כל זאת תוך כדי החרמה של כל התוצר החקלאי שלהם. מדיניות העקירה גרמה למותם ברעב ובמחלות של אלפי בני מאיה והפיכת שבטי [[המאיה]] לחסרי כל.
בסך הכול נמצאו ראיות לרציחתם של 42,275 גברים, נשים וילדים מבני [[המאיה]]. מתוך אלה 23,671 היו קורבנות של הוצאות שרירותיות להורג, ו-6,159 היו קורבנות של העלמות בכפייה. מבין הקורבנות שניתן היה לזהות בביטחון, 83 אחוזים הם בני [[המאיה]] ו-17 אחוזים מעורבים. מספר האנשים שנהרגו או נעלמו כתוצאה מרצח העם מגיע ליותר מ-200,000. בין הקורבנות ניכר מספר רב של ילדים שנרצחו על ידי כוחות הביטחון וכן ילדים רבים נותרו יתומים ונטושים, במיוחד בקרב אוכלוסיית [[המאיה]]. בנוסף נאנסו יותר מ- 100,000 נשים, רובן המוחלט בנות [[המאיה]].
==הוועדה לחשיפת העובדות ההיסטוריות==
| |||