קלייר קמרון פטרסון – הבדלי גרסאות

פטרסון הבין את גודל הסכנה לציבור ומאז הקדיש את חייו לצמצום הפצת העופרת בסביבה. ב-1963 פרסם את מסקנותיו במאמר: "concentrations of common lead in some atlantuc and mediterranean waters and in snow" שהתפרסם בכתב העת המדעי "[[נייצ'ר]]" (Nature). ימים ספורים לאחר המאמר החלה התנגדות התאגידים (שמימנו את מחקרו של פטרסון), התאגידים הציעו לפטרסון לעבור לנושא מחקר אחר, אך פטרסון סירב ומימון מחקרו הופסק. פטרסון ניסה למשוך את תשומת הלב הציבורית לזיהום שנגרם עקב שימוש בדלק שמכיל עופרת, אך נתקל בהתנגדות מצד התאגידים ומומחים כגון ד"ר קיהו שנשכר על ידי התאגידים ונחשב למומחה בנושא הזיהום התעשייתי.

 

 

ב-1966 קיים מאסקי שימועים בנוגע לשאלת העופרת, לשימועים הוזמנו ד"ר קיהו (שהיה שכיר של חברת ג'נרל מוטורס ונחשב באותה התקופה כמומחה המוביל לזיהום תעשייתי) ופטרסון. ד"ר קיהו טען שאין שינוי ברמות העופרת הנמצאות בסביבה בשלושת העשורים האחרונים ושאין הוכחה לכך שהעופרת מזיקה לבריאות האדם. לעומת זאת פטרסון טען שקיימת עלייה בריכוז העופרת הנמצאת בבני האדם כתוצאה מחשיפה לסביבה, ושרמות העופרת שנמדדו בבני האדם כלל אינן טבעיות אלה הן תוצאה של זיהום מתמשך של הסביבה בעופרת, ובעיקר מ[[בנזין]] המכיל עופרת.

 

 

 

פטרסון עסק גם בהרעלת עופרת דרך מזון, הוא הראה שקיימות חריגות של עופרת בדגים משומרים לעומת דגים טריים, כנראה מאיטום פחיות באמצעות עופרת.