פרדריק ז'וליו-קירי – הבדלי גרסאות

|שנת לידה=[[1900]]

|שנת פטירה=[[1958]]

|כיתוב=

|תרומות עיקריות=יצירת יסודות רדיואקטיביים חדשים

}}

 

 

==ביוגרפיה==

בשנת [[1937]] הוא עזב את מכון הרדיום והתמנה לפרופסור ב[[קולז' דה פראנס]], שם חקר תגובות שרשרת. הוא בנה במקום את ה[[ציקלוטרון]] הראשון באירופה. מחקריו היו נדבך הכרחי לבנייה מוצלחת של [[כור גרעיני]] העושה שימוש ב[[ביקוע גרעיני]] מבוקר כדי לייצר אנרגיה בעזרת שימוש ב[[אורניום]] וב[[מים כבדים]]. על פיתוחיו אלה רשם חמישה פטנטים. ז'וליו היה אחד המדענים אשר הוזכרו על ידי [[אלברט איינשטיין]] במכתבו לנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|רוזוולט]] כאחד המדענים המובילים בהבנת תגובת השרשרת הגרעינית. [[מלחמת העולם השנייה]] עצרה את מחקרו של ז'וליו, ולאחר המלחמה הוא מילא תפקידים מינהליים במהותם.

 

בשנת [[1940]], עם הפלישה הנאצית לצרפת, הצליח ז'וליו להבריח ל[[אנגליה]] את מסמכי המחקר שניהל וחומרים אחרים. בתקופת הכיבוש הנאצי הוא השתתף באופן פעיל בפעולות [[תנועת ההתנגדות הצרפתית]]. לאחר תום המלחמה הוא שירת כמנהל המרכז הלאומי למחקר מדעי של צרפת (Centre national de la recherche scientifique) ומילא לראשונה את תפקיד המפקח העליון על האנרגיה האטומית בצרפת. בשנת [[1948]] הוא פיקח על בנייתו של הכור האטומי הצרפתי הראשון. בשנת [[1950]] הוא פוטר מתפקידו זה בגלל הזדהותו עם ה[[קומוניזם]]. בשנת [[1955]] הוא נמנה עם אחד-עשר החותמים על [[מניפסט ראסל-איינשטיין]], הצהרה שנחתמה בשיא [[המלחמה הקרה]], הפנתה את תשומת הלב לסכנות המלחמה האטומית וקראה לפתרון סכסוכים בין מדינות בדרכי שלום. למרות שהמשיך להחזיק במשרתו כפרופסור בקולז' דה פראנס, לאחר מות אשתו בשנת [[1956]], הוא נטל את משרתה כראש הקתדרה ל[[פיזיקה גרעינית]] ב[[סורבון]].