ביתא ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
75 הייתה המלצה בלבד.
שורה 180:
ב-[[1942]] פסקו הרבנים הראשיים, [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג|הרצוג]] ו[[בן-ציון מאיר חי עוזיאל|עוזיאל]], כי רובם הגדול של ביתא ישראל אינם שייכים ל'גזע היהודי' ולכן הם צריכים לעבור גיור כלשהו.{{הערה|שם=סימן, אפיסטמולוגיה|Don Seeman, "Ethnographers, Rabbis and Jewish Epistemology: The Case of The Ethiopian Jews", '''Tradition''' 25 (4), 1991, pp. 12-29}} ב-1954 התחזק החיבור בין שני התחומים כאשר הרב הראשי, הרצוג הסתמך בפסיקתו על תיאורית הגזע אשר שלל את שייכותם של ביתא ישראל ל'גזע היהודי'.{{הערה|שם=סימן, אפיסטמולוגיה}} בהמשך בזמן כהונתו של הרב [[יצחק נסים]] כראשון לציון (1972-1955) אימץ את עמדת קודמיו והתנגד לכל עלייה המונית של הקהילה.{{הערה|ולדמן, עמ' 271}}
<!-- להוסיף את ההשפעה של הגירה השחורים העבריים לישראל והקמפיין שהובילו כנגד ישראל והציונות (1981-1968) -->
בקרב הציבוריות הישראלית היו דעות דומות וב-[[1968]] טען השופט [[שמעון אגרנט]] שביתא ישראל מהווים סתירה [[סוציולוגיה|סוציולוגית]] ולכן ספק אם מוצאם מ'הגזע היהודי'.{{הערה|קורניאלדי, עמ' 201 - 202}} ב-[[1973]] יצא [[דו"ח ליטבק]] המביא את כל הנימוקים כנגד עליית הקהילה ובין היתר שלקהילה אין קשר ל'גזע היהודי'.{{הערה|קורינאלדי, עמ' 184}} באפריל המליצה 1975 קבעה ועדה ממשלתית שאנשי ביתא ישראל יוכרו כיהודים לעניין חוק השבות ומרשם האוכלוסין. {{הערה|{{דבר|טוביה מנדלסון|הפלאשים ייחשבו יהודים|1975/04/11|00205}}}}.
 
ההכרה בדבר ביתא ישראל כחלק מהלאום היהודי הייתה בדרך מאבק, ורק ב-1977 הקהילה נחשבה כיהודייה לצורך [[חוק השבות]] בלבד ובשנת [[1984]] החל משרד הפנים לרשום "יהודי/ה" בסעיף הלאום של בני הקהילה ב[[רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול|מרשם האוכלוסין]]. וזאת לאחר עיכוב הוראת היועץ המשפטי לממשלה משנת 1973.{{הערה|קורינאלדי, עמ' 190 - 191}}
{{ראו גם|בני ישראל (הודו)#מעמד הקהילה בהלכה הרבנית}}