אנדרו ויילס – הבדלי גרסאות

בתחילת עבודתו של ויילס על השערת טניאמה-שימורה, הוא נהג להזכיר את הבעיה של פרמה בפני עמיתיו, אבל העניין שאזכורים כאלה עוררו הרתיע אותו. הוא רצה להתרכז בבעיה, וביקש לעבוד לבדו ([[סיימון סינג]] משער שרצונו של ויילס לסיים את ההוכחה בכוחות עצמו, תרם לבידוד מרצון). במשך אותן שנים, ויילס המשךהמשיך לעבוד בפרינסטון. הוא כתב מאמרים על נושאים רחוקים מהשערת טניאמה-שימורה, המשיך להיות נוכח בסמינרים, להרצות ולהנחות [[סטודנט]]ים.

ביוני [[1993]] העביר ויילס סדרה בת שלוש הרצאות תחת הכותרת "תבניות מודולריות, עקומים אליפטיים והצגות גלואה" ב[[מכון אייזק ניוטון]] בקיימברידג', במסגרת כנס על פונקציות L ו[[אריתמטיקה]]. המארגנים הקצו לו בתחילה רק יומיים, אבל ג'ון קוטס ויתר על זמן ההרצאה שלו כדי לאפשר לו לסיים את הנושא.

את המאמר שכתב על ההוכחה של המקרה היציב-למחצה של השערת טניאמה-שימורה (שממנו, כאמור, נובע המשפט האחרון של פרמה), הגיש ויילס לכתב העת החשוב [[Inventiones Mathematicae]], ובארי מזור, אחד העורכים, הרכיב צוות של שישה אנשים לצורך [[ביקורת עמיתים]] למאמר. בצוות כלל מזור את קן ריבט, [[ניק כץ]] ו[[ריצ'רד טיילור (מתמטיקאי)|ריצ'רד טיילור]]. בגרסה הראשונה, ההוכחה נצרכה לבניה של "מערכת אוילר", שהצוות מצא בה פגם מהותי. במשך שנה חשב ויילס שלמרות העבודה הרבה והתוצאות החשובות שהשיג, לא ניתן לגשר על הפער ולהגיע אל המטרה הנכספת. לפני שנכנע, הוא החליט לנסות ניסיון אחרון, בעזרת ריצ'רד טיילור, שכתב את עבודת ה[[דוקטורט]] שלו תחתבהנחיית ויילס ב-[[1988]]. הגרסה הסופית של ההוכחה של ויילס, השונה מן הגרסה המקורית, פורסמה בגיליון 141 של ה-[[Annals of Mathematics]] בשנת [[1995]], יחד עם מאמר תומך שכתבו ויילס וטיילור במשותף, ונקראה "תכונות ב[[תורת החוגים]] של [[אלגברת הקה|אלגברות הקה]] מסוימות".