קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת Category:בנייה ופיתוח בתקופת המנדט באמצעות HotCat |
מ הרחבה, הגהה, ויקיזציה |
||
שורה 8:
[[קובץ:Hebrew University Entrance.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה הראשית לקמפוס הר הצופים באוניברסיטה העברית]]
{{מפת הר הצופים|300|500|שמאל|כן}}
הקמפוס נבנה סביב אחוזתו הגדולה של ג'ון גריי היל, עורך דין פרוטסטנטי מליברפול שהיה אוהד מושבע של הציונות. לפני מותו בשנת 1914 חתם היל הסכם עם חיים ויצמן וראשי הציונות על מסמך העברת אחוזתו ואדמותיה לידיהם לצורך הקמת הקמפוס. בתום המלחמה כיבדה אלמנתו את ההסכם, וב-24 ביולי 1918 ([[טו באב]] [[תרע"ח]]) {{הערה|[[פנחס גרייבסקי|פינחס מרדכי בן צבי גריבסקי]], '''מגנזי ירושלים''' -חוברת ו, תר"ץ http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_36799_43.pdf}} הונחה אבן הפינה של הקמפוס, במעמד [[זאב ז'בוטינסקי]]. ב-1924 נפתח המכון ללימודי היהדות, וב-1 באפריל 1925 נערך [[טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים|טקס הפתיחה של האוניברסיטה]] בנוכחותם של הלורד ארתור ג'יימס בלפור, הרבנים הראשיים ובהם הרב קוק ונציגים מדינות, ארגוני צדקה ואנשי דת רבים. בשנים הראשונות עסקה האוניברסיטה במחקר בלבד והוראה פורמלית התחילה רק בשנת 1928.
באפריל 1930 נחנך בניין דוד וולפסון, ובו שוכנו הספרייה הלאומית והפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע, ובה החוג לכימיה (בראשותו של חיים ויצמן), החוג למיקרוביולוגיה והחוג למתמטיקה. החוג לכימיה נפתח בבית האחוזה של ג'ון גריי-היל, ושאר מבני העזר שימשו את שאר המחלקות עד הקמת מבני הקבע שלהם.
עם פרוץ [[מלחמת העצמאות]] עזבו סגל ההוראה, המנהל והסטודנטים את הקמפוס בגלל צליפות יושבי הכפרים הערבים שבאזור. במהלך מלחמת העצמאות, נותק הר הצופים מחלקה הישראלי של ירושלים כיוון שהדרך אליו עברה בשכונת [[שייח' ג'ראח]] הערבית והפך למובלעת. בתחילה נהגו להגיע לאזור שיירות, אולם, לאחר שבאפריל 1948 הותקפה שיירה של עובדי בית
ב־7 ביולי 1948, יום אחד לפני סיומה של [[ההפוגה הראשונה]], נכנס לתוקפו הסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים של [[הלגיון הערבי]] על [[אזור מפורז|פירוזו]] של הר הצופים. ההסכם הושג בתיווכו של [[האו"ם]]<ref>חתומים על ההסכם: דוד שאלתיאל - המפקד הצבאי של ירושלים, זעים (נורמן) לאש - מפקד הדיוויזיה הראשונה, ז'אן ניווינהויז - יו"ר ועדת ההפוגה של האו"ם.</ref>. ההר חולק לשלושה אזורים: המובלעת הישראלית, שכללה את מתחמי האוניברסיטה בקמפוס הר הצופים, [[בית החולים הדסה הר הצופים]], [[בית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים|בית הקברות הצבאי הבריטי]], והכפר הערבי [[עיסאוויה]] כאזור מפורז ישראלי. מדרום לשטח הישראלי נקבע [[שטח הפקר]], ומדרום לו שטח מפורז ירדני, שכלל את [[מתחם אוגוסטה ויקטוריה]] ([http://lib.cet.ac.il/storage/Pics%5C12900_12999%5C0000012905%5C12905_198%5B1%5D.gif מפה]). בהסכם נקבע שישראל תחזיק בהר 85 שוטרים, החמושים בנשק קל בלבד, ו־35 אנשי סגל עובדים אזרחים. במקביל הוגבל גם מספר השוטרים בשטח המפורז הירדני ל-46 שוטרים. הסכם זה נשאר בתוקפו עד לסופה של מלחמת העצמאות ואושר מחדש ב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]] שנחתמו עם [[ירדן]] ב־[[3 באפריל]] [[1949]] <ref>'''ידען מעריב תשכ"ד''', בית דפוס מעריב, אוגוסט 1963, עמ' 64 ו-65</ref>. בהסכם נקבע כי מדי שבועיים תועלה להר שיירה לאספקה ולהחלפת אנשי ההר. השיירה כללה שלושה רכבים: שני משוריינים ומשאית שהובילה להר אספקה, ובירידה מההר הובילה ספרים מבית הספרים הלאומי שבהר, אשר הועברו לספריות האוניברסיטה בירושלים העברית. שיירה זו הועמדה תחת פיקוח [[האומות המאוחדות|האו"ם]], והייתה יוצאת מ[[מעבר מנדלבאום]]<ref>שני המשוריינים של השירה הדו שבועית מוצגים כיום ב[[מוזיאון בתי האוסף]] ב[[תל אביב]].</ref>.
| |||