עוזי שרון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
|||
שורה 26:
לאחר ביטול הפעלת הכריש, שרון הצטרף ליחידת הסירות וקיבל לרשותו מעבדה קטנה. הוא טיפל בנושא איתור הלוחמים במים באמצעות מתקני אינפרה-אדום שבנה על קסדות. השימוש במתקני אינפרה-אדום היה פריצת דרך בכל תחום האמצעים המיוחדים, שרון עסק גם בנושאי חבלה: מוקשי פרופלור שמופעלים רק לאחר שהאנייה עוזבת את הנמל, מוקשי קרן בעלי ארבע קרניים המתפוצצים ברגע שאונייה נוגעת בהן, פצצות עומק ומצופי עשן. יחידת הפיתוח עסקה גם בתכנון כלי ימי מונחה מרחוק, שהיה המשך לפיתוח הכריש.{{הערה|1=אלדר, מייק: שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב (1993)}} בתקופת פיתוחו של '''"כריש 2"''', החלו גם קשריו של עוזי שרון וצוותו עם [[חיל המדע|חמ"ד]] שעסק בפיתוח '''"כלב"''' יבשתי. [המתקן] נועד לשמש "פצצה על גלגלים" נגד עמדות הערבים, שהתבצרו בעיר התחתית בחיפה. חיפה שוחררה באפריל 1948, בטרם הגיע "כלב" לכלל שימוש מבצעי.{{הערה|1=מרדור, מוניה מ.: רפא"ל – בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור (1981)}} עם הקמת המדינה המשיך עוזי שרון לשכלל את "הכרישים". בשלב הבא (1948–1953) נוצר '''"כלב ים 1"''' וסירות '''"ג 11"''', שהפכו בשנת 1955 לסירות מבצעיות עבור [[חיל הים]]. טילי "[[שפריר]]", שפותחו במסגרת [[רפא"ל]] בסוף שנות ה-50, היו תולדות של פיתוח "כלב ים 1".{{הערה|1=בכרך, אוריאל: בכוח הידע, פרקים בתולדות חיל המדע ([[חיל המדע|חמ"ד]]), נ. ד.ד. מדיה בע"מ (2009)}}
{{ציטוט|תוכן="...רוח האדם לא הייתה הדבר היחידי שניצח בקרב. ניצחו בה אמצעי [[לוחמה אלקטרונית|הלוחמה האלקטרונית]] (ל"א) שחלקם פותחו בישראל, וניצח בה הטיל גבריאל, שגם הוא לא צמח יש מאין. תחילתו בשנת 1948 במיודענו הכריש, שתוכנן ויוצר על ידי עוזי שרון ולא הגיע לכלל הפעלה מבצעית. עוזי המשיך ופיתח את הדגם הראשון של הסירה המונחית מרחק, שקיבלה את שם הצופן ג-11. השלב הבא היה סירה בעלת הנחיה עצמית של [[מכ"ם]], שנקראה '''ג-12'''. בשלב מסוים החליטו עוזי וחבריו ביחידת הפיתוח לתכנן ולבנות [[טיל אוויר-קרקע]]. הם בנו מין כריש אוירי שנקרא '''ג-25'''. היה זה מעין [[דאון]] שתוכנן להיות מוצנח ממטוס [[DC-3 דקוטה|דקוטה]], לפגוע במים ולשוט לעבר מטרתו הימית. השלב הבא בפיתוח היה הטיל '''[[לוז (טיל)|לוז]]''', שתוכנן כטיל גלישה אוירי נגד מטרות ים – וממנו התפתח ה[[גבריאל (טיל)|"גבריאל"]], שניצח ב[[קרב לטקיה|לטקיה]]..."'' |מקור=אלדר, מייק: שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, ספריית מעריב (1993)}}
עוזי שרון הקים את ענף בקרה וטילים ב[[חיל החימוש]]. במהלך כהונתו היה אחראי לפיתוח [[אמצעי ראיית לילה]] ועסק בפיתוחי לייזר למערכות נשק. שרון הצטרף למפקדת [[קצין חימוש ראשי]] (מקחש"ר) ב-1960 וכיהן כראש ענף מחקר. ב-1961 מינה המטכ"ל וועדה בין-חיילית-זרועית להחליט בדבר ייעודו של הטיל '''"לוז"''' שפותח ב[[רפא"ל]]. חברי הוועדה מטעם חיל החימוש היו: רס"ן עוזי שרון וסרן אריה לביא (לימים [[המדען הראשי]] במשרד התמ"ס). הוועדה הצליחה לפתח את ה"לוז" ל[[טיל נגד ספינות|טיל "ים-ים"]] שנודע בשם '''"גבריאל"'''. בהיעדר צוות מהנדסים וטכנאים בחיל החימוש, הנדרשים לפיתוח מסוג זה, הוחלט שהמשך הפיתוח והייצור יועברו ל[[התעשייה האוירית לישראל|תע"א]] ול[[התעשייה הצבאית|תע"ש]]. עם ביצוע הרפורמה של 1966, ענף מחקר במקחש"ר בוטל [http://www.himush.co.il/?section=257]. שרון השתחרר מ[[צה"ל]] בדרגת [[סגן אלוף]].
| |||