המשבר החוקתי ברוסיה – הבדלי גרסאות

'''המשבר החוקתי ברוסיה''' - משבר פוליטי שהתרחש ב[[רוסיה]] במהלך שנת [[1993]] והסתיים בפיזור ה[[פרלמנט]] הרוסי. המשבר היווה עימות בין ה[[נשיא]] [[בוריס ילצין]] ותומכיו לבין יושב ראש הפרלמנט [[רוסלן חסבולטוב]]. הוא הסתיים באימותבעימות מזוין במהלכו נהרגו מספר אזרחים. לאחר מעצר ראשי הפרלמנט ילצין הכריז על ביצוע שינויים משמעותיים בסדרי השלטון ובסוף [[1993]] נערכה הצבעה לאישור החוקה החדשה ובחירות ל[[הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית|דומה]].

הסיבות לאימותלעימות היו ב[[השקפת עולם|השקפות עולם]] שונות לגבי השינויים הנדרשים בחוקה וקצב הרפורמות. הנשיא ותומכיו דגלו בחיזוק השלטון הנשיאותי וקצב מואץ של הרפורמות בתחום הכלכלה. ראשי הפרלמנט ותומכיו היו בעד השארת "ועידת נציגי העם" כגוף שלטוני עליון וקצב איטי של הרפורמות הכלכליות. יש לציין שאימותשעימות התרחשזה תרחש על רקע משבר כלכלי עמוק ב[[רוסיה]] כאשר תוך מספר שנים היקף [[תוצר לאומי גולמי|התוצר הלאומי הגולמי]] ירד בעשרות אחוזים ורמת החיים של אזרחי המדינה ירדירדה בהתאם.

שלושת אנשי מפתחהמפתח באימותבעימות (בוריס ילצין, אלכסנדר רוצקוי ורוסלן חסבולטוב) היו רק שנתיים לפני זה היוכן בין ראשי המתנגדים לניסיון הפיכה שלטונית במהלך [[הפוטש של אוגוסט]].

במהלך האימותהעימות הנשיא [[בוריס ילצין]] ביצע פעולות שלא בהתאם לחוקה שהייתה בתוקף. אלכסנדר קורז'קוב שהיה בין העוזריו הקרובים של ילצין ציין בזיכרונותיו שפרלמנטשהפרלמנט עצמו ביצע מספר פעולות בניגוד לחוקה ולא היה אפשר להמשיך ולקיים איתו דיאלוג סביר.

* [[1 בדצמבר]] [[1992]] - ב[[מוסקבה]] החל הכינוס ה-7 של "ועידת נציגי העם". במהלך כולכל הכינוס נשמענשמעה ביקורת על פעילות הממשלה בראשות [[יגור גיידר]]. הכינוס נמשך עד ל-[[14 בדצמבר]].

** [[9 בדצמבר]] - מועמדותמועמדותו של [[יגור גיידר]] לראש הממשלה החדש נפסלה.

** [[11 בדצמבר]] - שיחות פיוס בין בוריס ילצין לבין רוסלן חסבולטוב.

** [[12 בדצמבר]] - הכינוס מאשר הצעה לפתרון המשבר החוקתי.

** [[14 בדצמבר]] - בעקבות הצבעה רב שלבית לתפקיד ראש הממשלה נבחר [[ויקטור צ'רנומירדין]].

* [[23 במרץ]] - בית משפט לחוקה, בטרם פורסם צו נשיאותי בנושא, הכריז שפעולות הנשיא אינם חוקיות.

* [[26 במרץ]] - תחילת ישיבות של כינוס ה-9 של ועידת נציגי העם (כינוס חרום). במהלך הכינוס הועלה לסדר יום ביטול כהונת ילצין כנשיא. הנושא לא עבר בהצבעה. הוחלט לקיים ב-[[25 באפריל]] [[רפרנדום]] בנושא מדיניות הנשיא.

* [[30 באפריל]] - ב[[עיתון]] [[איזבסטיה]] פורסמה הצעת הנשיא לחוקה החדשה. ביוני החלה לעבוד וועדהועדה להכנת החוקה לאישור.

* [[1 בספטמבר]] - הנשיא [[בוריס ילצין]] פיטר את סגן נשיאהנשיא [[אלכסנדר רוצקוי]]. ב-[[3 בספטמבר]] הנושא הועבר לבדיקת בית המפשט לחוקה ועד לקבלת החלטה בנושא ה[[פיטורין]] הוקפאו.

* [[3 באוקטובר|3-4 באוקטובר]] - אימותעימות מזוין ב[[מוסקבה]] במהלכו יחידות צבא שתומכות בילצין כבשו את [[הבית הלבן של רוסיה|בניין הפרלמנט]].

* [[7 באוקטובר]] - בוריס ילצין פרסם מספר צווים על שינוי סדרי השלטון במדינה.

* [[10 בנובמבר]] - פרסום הצעת חוקה חדשה.

* [[12 בדצמבר]] - [[הבחירות הפרלמנטריות ברוסיה 1993|בחירות]] ל[[הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית|דומה]] ואישור החוקה החדשה.

[[קובץ:White House-3.JPG|שמאל|ממוזער|200px|בניין הפרלמנט לאחר סיום האימותהעימות]]

בבוקר [[22 בספטמבר]] אלכסנדר רוצקוי מינה שר הפניםפנים ושר הביטחוןביטחון חדשים. לקראת שעההשעה 10 בבוקר ליד [[הבית הלבן של רוסיה|בניין הפרלמנט]] התאספו כ-1500 אנשים ומספר המפגינים גדל במהלך היום. [[יורי לוז'קוב]] קיים ישיבת חרום של העירייה והביאהוהביע תמיכה בלתי מסויגת בנשיא ילצין. [[ויקטור צ'רנומירדין]] (שכיהן כראש הממשלה) קיים ישיבה עם ראשי יחידות מנהליות ודרש מהם לתמוך בפעולות של ילצין. כמו כן, הוא פעל לניתוק בניין הפרלמנט מקשר טלפוני.

ב-[[23 בספטמבר]] הפרקליטות הודיע שרואה באירועים משבר פוליטי ואינה מתכוונת לקיים החלטת הפרלמנט על תחילת חקירה פלילית נגד ילצין. בהמשך צומצמה אספקת חשמל לבניין הפרלמנט. תומכי רוצקוי ניסו לכבוש את בניין מטההמטה צבאיהצבאי, אך לאחר אימותעימות מזוין עם שומרי הבניין נסוגו.

בבוקר [[24 בספטמבר]] סגן שר ההגנה הודיע לתומכי הפרלמנט שהם צריכים לפנות את הבניין תוך 24 שעות. במידה וזה לא יתרחש, כוחות צבא יתחילויחלו בכיבוש [[הבית הלבן של רוסיה|בניין הפרלמנט]]. הגישה לבניין נחסמה והוא הוקף במכוניות תחזוקה ומחסומי צבא. בערב הופסקה כליל אספקת חשמל וחום לבניין. כוחות צבא קיבלו הוראה לתת אפשרות לצאת לכול האנשים שהיו בבניין אך לא לתת לאנשים מבחוץ להיכנס לבניין. בשלב זה ראש המפלגה הקומוניסטית [[גנאדי זיוגאנוב]] עזב את הבניין בטענה שהוא "הולך לאסוף את כוחותהכוחות הפועלים להגנה על הפרלמנט". לאחר סיום האירועים הוא ציין שבכוונתו היה להגן על המפלגה ולאשפר להמשיךולאפשר לה להמשיך להתקיים גם לאחר סוף האירוע.

ב-[[1 באוקטובר]] החלו שיחות בין הצדדים. בעקבות השיחות חודשה אספקת חשמל וחום לבניין הנצור. לבניין נכנסו כ-200 עיתונאים. אומנםלמרות זאת, לקראת הערב, ביטלו ראשי הפרלמנט ביטלו את כולכל ההסכמות שהושגו.

ב-[[2 באוקטובר]] אלכסנדר רוצקוי פרסם צו לפיו פיטר את כול ראשי הממשל שתמכו בילצין. במקביל, במהלך היום נמשכו אימותיםעימותים בין תומכיו לבין כוחות הביטחון שתמכו בנשיא ילצין.

ב-[[3 באוקטובר]] אלכסנדר רוצקוי נתן פקודה לתומכיו לכבוש את בניין עיריית מוסקבה ומרכז הטלוויזיה. תוך זמן קצר, בניין העירייה נכבש. חיילים וקצינים שהיו בבניין מסרו את נשקם ללא התנגדות. לקראת העברהערב, תומכי רוצקוי הגיעו לבניין הטלוויזיה. שומרי הבניין סירבו לתת להם להיכנס ולאחר אימותעימות מילולי החל הירי מנשק קל. במהלך האימותהעימות המזוין השידורים נמשכו וקרייני הטלוויזיה העבירו ידיעות על המהלך. בסופו של דבר תומכי רוצקוי לא הצליחו לכבוש את הבניין ונסוגו. לקראת הערב הם נאלצו לעזוב גם בניין העירייה. לאחר סיום האירועים רוצקוי ציין שפקודתו לכבוש את הבניינים הייתה שגויה וגרמה לאיבוד התמיכה של תושבי העיר בפרלמנט.

בעקבות האירועים בוטל כולכל המערך השלטוני שהיה קיים מאז [[מהפכת אוקטובר]] בשנת [[1917]]. כמו כן הסתיים מצב של "שלטון דו-ראשי" כאשר נשיא היה בצד אחד, ובצד השני היה סגן הנשיא והמחוקק. לתקופת ביניים הוקם שלטון יחיד של [[בוריס ילצין]]. פעילותפעילותו של בית המשפט לחוקה הופסקה, תפקידותפקיד סגן הנשיא בוטל. בוריס ילצין פרסם מספר צווים שביטלו סעיפים מסוימים בחקיקה.

ב-[[12 בדצמבר]] [[1993]] נערכו הצבעות בהקשר לאישור החוקה החדשה ובחירות לפרלמנט החדש. תוצאות הבחירות הפתיעו את [[בוריס ילצין]]. מפלגהמפלגת "ויבור רוסיי" שתמכה בו קיבלה 15.5% מהקולות בלבד. במקום הראשון לאחר ספירת הקולות זכתה [[המפלגה הליברל-דמוקרטית]] של [[ולדימיר ז'ירינובסקי]]. למרות זאת, עקב שיטת חלוקת מקומות בדומה, סיעתו של "ויבור רוסיי" הייתה הגדולה בפרלמנט.

יושב ראש בית המשפט לחוקה ואלרי זורקין הוצא מהרכב בית המשפט ואף מינוי שלומינויו לשופט בוטל. בשנת [[2003]] בתקופתו של [[ולדימיר פוטין]] הוא מונה מחדש לתפקיד יושב ראש בית המפשט לחוקה ומכהן בתפקיד זה עד היום (2014).

רוב הנפגעים היו אזרחים ולא מכוחות הצבא. ב-[[7 באוקטובר]] הוכרז שמבניין הפרלמנט הוצאו 49 [[גוף האדם|גופות]]. בהתאם לנתוני הפרקליטות במהלך 3-4 באוקטובר נהרגו 124 אנשים וכ-348 נפצעו. לפי נתוני וועדת הדומה נהרגו 158 אנשים ו-423 נפצעו. לדעת נציגי האופוזיציה מספר ההרוגים עבר את 1000. מכיוון שלאשהאירועים בוצע חקירתלא האירועיםנחקרו, לא ניתן להגיע למספר שמוסכם על כולכל הצדדים.

ב-[[5 באוקטובר]] [[1993]] ב[[עיתון]] [[איזבסטיה]] פורסם מכתב גלוי שנחתם על ידי 42 פעילי תרבות מובילים. הם הביאו תמיכה בפעילות של [[בוריס ילצין]]. חותמי המכתב דרשו מילצין לאסור פעילות כולכל הארגונים שתמכו במורדים. בין חותמי המכתב היו [[דמיטרי ליכצ'וב]], [[בולט אוקודז'בה]], [[דנייל גרנין]], [[ואסיל ביקוב]] וסופרים נוספים. בתגוה ב[[עיתון]] [[פרבדה]] פרוסמה תוגבה של [[אנדריי סיניאבסקי]] ו[[ולדימיר מקסימוב]] שקרו לילצין להתפטר.

בעקבות האירועים הפרקליטות החלה בחקירה פלילית. צוות החקירה כלל 200 חוקרים. במרכז החקירות היו 6 ראשי המורדים: רוסלן חסבולטיוב, אלכסנדר רוצקוי, ולדיסלב אצ'לוב, ויקטור ברניקוב, אלברט מקשוב.

ב[[פברואר]] [[1994]] הוכרז על [[חנינה]] וחקירה פלילית הופסקה. ב-[[26 בפברואר]] [[1994]] כולכל העצורים בפרשה שוחררו.

* [[רוסלן חסבולטוב]], יושב ראש הפרלמנט - בתחילת סחסוךסכסוך רוסי עם [[צ'צ'ניה]] ניסה להביא למשא ומתן עם [[ג'וחר דודייב]] אך ללא הצלחה. בשנת [[2003]] הודיע על כוונתו להתמודד לתפקיד נשיא [[צ'צ'ניה]] אך בסופו של דבר לא התמודד. בשנת [[1994]] חזר ללמד באוניברסיטה לכלכלה ב[[מוסקבה]].

* ויקטור באראניקוב, מונה לשר ביטחון פנים - נפטר בשנת [[1995]].