פינרוד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q1408534 |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
'''פינרוד (finrod)'''. קרוי גם פילגונד (felagund), ופינרוד הנאמן. דמות
נולד ב<nowiki>[[ואלינור]]</nowiki> לפינארפין בן פינווה ול<nowiki>[[איארוון]]</nowiki> בת [אולווה]] מלך ה<nowiki>[[טלרי]]</nowiki> בואלינור, והצטרף לנולדור הגולים לארץ התיכונה במהלך <nowiki>[[מרד הנולדור]], שבו, בהשפעת [[פיאנור]]</nowiki>, הגדול שבהם, הפכו עורף ל<nowiki>[[ואלאר]]</nowiki> על מנת לנקום ב<nowiki>[[מלקור]] שגנב את ה[[סילמרילים]]</nowiki> - אבני החן שנחשבו פסגת יצירתו ואומנותו של פיאנור - ושרצח את מלכם פינווה. הוא לא הזדהה עם פיאנור ותואנותיו נגד הואלאר, אבל למרות זאת הצטרף למרד מסיבות אישיות יותר - רעותו הגדולה עם בני <nowiki>[[פינגולפין]] דודניו, ו[[טורגון]]</nowiki> בפרט, והערגה העמוקה שהייתה בו, לארצות ונחלות רחבות ידיים שיוכל לשלוט בהם כרצונו. החלטתו זו לא הייתה ספקנית ומהוססת כשל אביו פינארפין, ולפיכך, למרות שאהובתו, אמארייה, שמן ה<nowiki>[[ואניאר]]</nowiki>, לא באה, כמו כל בני עמה, בלוויית הנולדור, ועל אף שמעשי הנולדור החלו הופכים קיצוניים ומגונים ביותר עם <nowiki>[[טבח השארים]]</nowiki> - שהוא וודאי התנגד לו, גם משום אי קיצוניותו, וגם משום שארותו לטלרי הנטבחים - לא הפך עורף למסע. הוא היה מן החשובים שבנסיכי העלפים, ובמהלך חציית <nowiki>[[הלקרקסה]]</nowiki>, הקרח השוחק, היה בן מנהיגי עדת פינגולפין.
כשהגיע לארץ התיכונה התיישב ב[[טול סיריון]] שבצפון [[בלריאנד]], שם בנה את [[מינאס טירית]], שזו של [[גונדור]] נקראה על שמה, אולם [[אולמו]] הואלא נגלה אליו והראה לו את המערות שב[[נארוג]], [[נהר]] גדול בבלריאנד. אז נתן פינרוד את הפיקוד על מינאס טירית ל[[אורודרת]] אחיו, והוא עצמו השתכן באותן המערות, ובנה שם משכנות אדירים, שהרבה מן ההשראה להם באה מ<nowiki>[[מנגרות]]</nowiki> - אלף המערות, משכנו של <nowiki>[[תינגול]]</nowiki>, דוד אמו. מאז שלט בכל חבל הארץ הגדול שמערב בלריאנד, וממלכתו - <nowiki>[[נארגותרונד]]</nowiki> שמה - הייתה הגדולה שבממלכות הנולדור בארץ התיכונה. במהלך ה[[דאגור בראגולאך]] - קרב להבת הפתע - הרביעי שבקרבות הגדולים של בלריאנד, והראשון שבו ספגו העלפים תבוסה ממלקור, הקדים פינרוד את חילותיו ומשמרו ומצא את עצמו מוקף ב<nowiki>[[אורקים]]</nowiki>, אך הוא ניצל בסיועו של <nowiki>[[באראהיר]], אדם מ[[בית ביאור]]</nowiki>, ונשבע, כתודה, לסייע לו ולצאצאיו כל אימת שיצטרכו, ונתן לו טבעת - מאז - טבעת באראהיר - כאות להתחייבותו זו. ואכן, כאשר הגיע [[ברן]] בנו של באראהיר לנארגותרונד, והוא באמצעיתו של מבצע חילוץ סילמאריל ממורגות, כתנאי לנישואים עם אהובתו <nowiki>[[לותיין]]</nowiki>, וביקש עזרה, קיים פינרוד את שבועתו, למרות שהכרי בסיכויים הנמוכים לשרוד את המשימה הבלתי אפשרית הזו. הוא נלכד על ידי <nowiki>[[סאורון]]</nowiki>, שר צבאותיו של מלקור, יחד עם ברן ועם שנים עשר מלוויו, והושם עמם ב<nowiki>[[טול אין גאורהות]]</nowiki> - אי [[זאבי האדם]], שבמינאס טירית, נחלתו לשעבר שנלקחה מאורודרת על ידי סאורון. סאורון, שראה בפינרוד באופן טבעי כמנהיג החבורה, השאירו בחיים למרות ששלח זאבים שהרגו את מלוויו אחד לאחד, ולבסוף נותרו רק הוא וברן, והוא קטל את הזאבים שנשלחו להרוג את ברן, אך מת בעצמו.
פינרוד נחשב לאחד שבחכמים בנולדור, ובאופיו מזוגים תכונות כל עממי העלפים - האצילות והחכמה של הואניאר (תכונות שבאו לו דרך אם אביו <nowiki>[[אינדיס]]</nowiki> שהייתה בת הואניאר), הכשרון והאומץ של הנולדור, והמרחב ותחושת בן החורין של בן הטלרי, והוא נתפס כמשפיע על אחותו הקטנה, <nowiki>[[גלדריאל]]</nowiki>, שמקובלת כאדירה בנשות האלדאר. הייתה לו ידידות מיוחדת עם בני האדם, ובפרט עם בית ביאור, שמנהיגם <nowiki>[[ביאור]]</nowiki> אף שירתו. בכרך העשירי של ההיסטוריה של האץ התיכונה - טבעת מורגות, ישנו דיון פילוסופי הקרוי אתרבת פינרוד אה אנדרת, שהוא פולמוס והתדיינות בין פינרוד ל<nowiki>[[אנדרת]]</nowiki>, אשה מבית ביאור. הדיון נסוב סביב המוות בהופעתו המיוחדת אצל האדם, ופינרוד מציג שם את הדעה המקובלת אצל העלפים והנחשבת כנכונה, שבני האדם שונים במהותם מהעלפים, והמוות הוא בהם מעצם טבעם.
[[קטגוריה:שר הטבעות: דמויות]]
| |||