|
המים בבריכת חמצון הם סביבה עוינת ל[[בעלי חיים]]. הכמויות הגדולות של חומרי [[מזון]] גורמות להתפתחות יתרה של אצות בבריכה. האצות מבצעות [[הטמעה]] בנוכחות [[אור]] יום ו[[נשימה]] בלילה, ויוצרות מחזוריות יום-לילה בבריכה. במשך היום ה-[[pH]] וריכוז החמצן עולים. ערך ההגבה הגבוה גורם לעליית ריכוז ה[[אמוניה]] לעומת [[יון]] האמון. במשך הלילה, לעומת זאת, יש ירידה בערך ההגבה וברמת ה[[חמצן מומס|חמצן המומס]] עד מתחת ל־[[חלקים למיליון|ppm]] 0.1. בעלי חיים שמסוגלים לחיות בבריכות חמצון צריכים להתמודד עם ריכוזי אמוניה גבוהים ביום ועקת חמצן במשך הלילה. כל זאת בנוסף לריכוזי ניטריטים, [[דטרגנים]] ומזהמים אחרים.
ברם, ישנם בעלי חיים שמעדיפים התפתחות במים מזוהמים בחומר אורגני. כאלה הם למשל [[יתושייםיתושים|יתושי]] [[כולכית מצויה טרדנית]], ואכן, בעיית היתושים הללו קיימת בכל אגני החמצון, תעלות ה[[ביוב]] והנחלים המזוהמים שבהם מוזרמים [[שפכים]], שכן אלו מהווים מוקדי דגירה עיקריים של היתושים. במקווי מים בלתי מזוהמים מתפתחת אוכלוסייה של [[הדברה ביולוגית|אויבים טבעיים]] לזחלי יתושים כמו [[דג]]ים, זחלי חיפושית המים, זחלי שפיריות ו[[ראשן|ראשנים]]. במקווי מים כאלה מתפתחים בדרך כלל מעט מאוד זחלי יתושים או שהם נעדרים כליל. אולם, בניגוד לטורפיהם, מסוגלים הזחלים של יתושי כולכית מצויה טרדנית, להתקיים בסביבה העוינת מאוד של חלק ממקווי המים המלאכותיים, משום שטווח התנאים לקיומם של הזחלים רחב בהרבה מן הטווח הצר שבו מתקיימים אויביהם. התפתחות הזחלים מתרחשת ב[[מים מתוקים]] או [[מים מליחים|מליחים]], בטווחי חומציות וטמפרטורה רחבים ובמים שבהם העומס האורגני גבוה וריכוז החמצן נמוך. בנוסף להיעדר כמעט מוחלט של אויבים, מצויות במי בריכות החמצון תרכובות של [[זרחן]] ושל [[חנקן]] בריכוזים גבוהים, המדשנות את גדות הבריכות וגורמות להתפתחות [[צמחייה]] עשירה על שפת המים, שהיא חביבה על יתושים אלה. גם הזרימה האיטית בבריכות ופני המים השקטים הם גורמים ההופכים את בריכות החמצון לבתי גידול אידאליים לזחלי יתושים.
===הדברת יתושים בבריכות חמצון===
|
