הבדלים בין גרסאות בדף "מלחמה בדיני הנזיקין"

(←‏המסגרת החקיקתית: פיסקה על פסילת החוק)
על אף תיקון החוק, הכלל לא השתנה בצורה משמעותית. המחוקק לא הסיר מלשון חהוק את המונח "לחימה", ובתי המשפט המשיך ולבדוק בכל מקרה האם אכן מדובר בפעולה מלחמתית - המקנה חסינות - או שמא מדובר בפעולת שיטור שגרתית וביטחון שוטף. גם בנוסחו החדש של החוק קיימת דרישה שהפעולה תבוצע ב"נסיבות של סיכון לחיים או לגוף", על מנת להעניק למדינה פטור מאחריות נזיקית.
 
בשנת 2005, תוקן חוק פעם נוספת. במסגרת תיקון זה נקבע בסעיף ג(ב) לחוק כי [[נתין]] של [[מדינת אויב]], או פעיל [[ארגון טרור|בארגון מחבלים]]] או מי שפעל כשליח שלהם אינו זכאי להגיש תביעה נגד המדינה. החריגים לכלל זה מצוינים בתוספת הראשונה לחוק וכוללים אסירים שנתונים במשמרת המדינה, בתנאי שלאחר שחרורם מהמשמרת לא חזרו לפעילות בארגון טרור. בנוסף, בסעיך 5(ג) לחוק נקבע שהמדינה אינה אחראית לנזקלכל נזק - גם כזה שנגרם בפעולה לא מלחמתית - באזור שהוכרז כ"איזור עימות", בכפוף למספר חריגים מצומצמים.
לצד צמצום זכות התביעה כנגד המדינה, נקבע ששר הביטחון יקים ועדה שיכולה להחליט על מתן פיצויים לנפגע ספציפי, גם כשאינו זכאי להגיש תביעה.
 
ב[[פסק דין עדאלה]] הפעיל בית המשפט העליון את סמכותו לבצע ביקורת שיפוטית ופסל סעיפים מחוק הנזיקים האזרחיים סעיפים בשל אי חוקיות. בית המשפט העליון קבע כי סעיך 5(ב) לחוק פוגע באופן בלתי מידתי בזכויות החוקתיות מכוח [[חוק יסוד כבוד האדם וחירותו]] ועל כן הוא בטל. בית המשפט ביטל את סעיף 5(ג), הדן בפטור גורף מאחריות לנזקים שאירעו באזור עימות.{{דרוש מקור}}
 
===התפתחות הפסיקה===