ולינור – הבדלי גרסאות

על-כן, ולינור נהפכה לסמל בספרים של טולקין, כמקום נשכח, אך קדוש, שבו שורר האלמוות, ובו החי והצומח לעולם לא יכמשו - כי אדמתו, וכל השוכן בו, מבורכים. שם קיימים כל אותם יצורים נפלאים שלא קיימים עוד בארץ התיכונה, אפילו חיות שכבייכול נכחדו מן העולם, ובני האדם לא יזכו לראות אותם עוד. לשם שאפו [[הנומנורים]] - שהיו בני-אדם בני-תמותה- להגיע, ואף חפצו למשול במקום ההוא, וכך להשיג חיי נצח. כמובן שהם נכשלו ואף הוענשו קשות על תאוותם לדבר שאינו בהישג ידם. לולינור, לאחר העידן הראשון, החלו לשוב העלפים כאשר הם חצו את הים מערבה, בדרכים הנסתרות מבני תמותה. [[שר הטבעות]] מסתיים בכך שהגבירה [[גלדריאל]], האדון [[אלרונד]] והשר [[קירדן]], יחד עם המיא [[גנדאלף]] וההוביטים [[פרודו]] ו[[בילבו]] [[בגינס]], יוצאים באוניה האחרונה של [[מיתלונד]] (Mitlond), [[הנמלים האפורים]] אל ולינור הברוכה.