פונקציונליזם סטרוקטורלי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Legobot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q831725
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1תרג\2
שורה 2:
'''פונקציונליזם סטרוקטורלי''' או '''פונקציונליזם מבני''' היא [[פרדיגמה]] [[סוציולוגיה|סוציולוגית]] ו[[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגית]] מרכזית, המדגישה את האספקטים השונים במוסדות החברתיים ובהתנהגות האנושית. אספקטים אלו משמרים את המציאות הקיימת והפועלים יחדיו לקידום הסולידריות החברתית. זוהי גישה [[קונצנזוס|קונצנזואלית]], שניתן למצוא לה שורשים אינטלקטואלים כבר במחצית [[המאה ה-19]], אצל [[אוגוסט קונט]], שייחס חשיבות רבה לקונצנזוס החברתי ואצל [[הרברט ספנסר]], שהתייחס לפונקציות של חלקי החברה. מי שנחשב למנסח המרכזי הראשון של הפונקציונליזם הסטרוקטורלי הוא [[אמיל דורקהיים]]. בשנות ה-30 של [[המאה ה-20]], פיתח [[אלפרד רדקליף-בראון]], בהשפעת דורקהיים, את הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי במסגרת הדיסציפלינה האנתרופולוגית.
 
בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה ל[[ארצות הברית]], בזכות הסוציולוג [[טלקוט פארסונס]], שתירגםשתרגם את כתביהם של [[מקס ובר]] ושל דורקהיים לאנגלית, ואימץ חלק ניכר מהשקפותיהם תוך פיתוח גישת הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי. בזכות פארסונס ותלמידו, [[רוברט ק. מרטון|רוברט מרטון]], הגישה השתלטה תוך מספר שנים על העולם הסוציולוגי האמריקאי, ובמידה רבה גם על זה העולמי, והייתה לפרדיגמה השליטה בשנות ה-40 וה-50. מאז שנות ה-60 הגישה נמצאת בדעיכה מתמדת והיא כבר אינה מקובלת על מרבית הסוציולוגים והאנתרופולוגים.
 
==עיקרי הגישה==