אלן דאלס – הבדלי גרסאות

עם כניסת הנשיא [[ג'ון פ. קנדי]] לתפקידו ב[[ינואר]] [[1961]] ירדה קרנו של דאלס. הנשיא אישר את [[הפלישה למפרץ החזירים|הפלישה הכושלת למפרץ החזירים]] בנסיוןבניסיון להפיל את משטרו של [[פידל קסטרו]] ב[[קובה]], אך בשלב קריטי, בו היה ברור כי רק בסיוע של חיילי צבא ארצות הברית ניתן יהיה להצליח בפלישה (שהתבססה על גולים קובנים שאומנו וחומשו על ידי ה-CIA), הורה הנשיא על ניתוק מגע, והפלישה כשלה. דאלס לקח על עצמו את האחריות, אם כי יש להניח כי סבר שקנדי הוא האשם האמיתי בכישלון הפלישה. לאחר מכן נעכרו יחסי השנים ללא תקנה. קנדי לא ראה בעין יפה את נסיונותיו לשלב את [[המאפיה]] בתוכניות לרצח קסטרו, אשר כשלו מבחינה מבצעית בזו אחר זו. המשטרים שיצר דאלס ב[[גואטמלה]] וב[[איראן]] נראו עתה אמנם פרו [[המערב|מערביים]], אך מושחתים ואכזריים. יש המייחסים את שורשי יחסה השלילי של ממשלת איראן כיום לארצות הברית, בהתערבות זו בענייניה הפנימיים של איראן בהפלת משטר מוסאדק, והחזרת משטרו המושחת של השאח [[מוחמד ריזה פהלווי]]. דאלס הבין כי חופש הפעולה שנתן לו אייזנהאואר אינו עוד, והגיש לנשיא את התפטרותו בחודש [[ספטמבר]] [[1961]].

מסקנת הוועדה, אשר כונתה [[ועדת וורן]], על שם השופט וורן, הייתה כי [[לי הארווי אוסוואלד]] הוא שרצח את קנדי, וכי עשה זאת לבדו. דאלס, אשר כל חייו הוקדשו לקשירת קשרים, ולחשיפת קשרים, היה בין המגנים התקיפים על מסקנות הוועדה כי רצח קנדי לא היה תוצאה של קשר. מבקריה הרבים של הוועדה רואים במינויו של דאלס נסיוןניסיון לטייח קשר אפשרי של ה-CIA, או אף גורמים במאפיה ובין הגולים הקובנים, עמם עבד דאלס על נסיונותניסיונות להפיל את המשטר בקובה. למעשה, על אף שלדאלס היה מידע רב על קשרים אלו, שיכל להוביל את הוועדה לכיוונים שונים מן הכיוון שאותו לקחה, אין כל תיעוד על כי דאלס תרם מידע כלשהו בעניינים אלו לוועדה, או כי ניסה להוביל אותה למקורות המידע הידועים לו.

דלאס פרסם מספר ספרים על נסיונוניסיונו כדיפלומט וכמרגל. "המחתרת הגרמנית" פורסם בשנת [[1947]], ובספר זה עסק דאלס בנסיונובניסיונו לקשר בין קושרי העשרים ביולי ובין מדינות המערב. "אמנות הריגול" פורסם בשנת 1963, ו"הכניעה החשאית" בשנת [[1966]].