היסטוריה של הרפובליקה העממית של סין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 38:
תומכיו של מאו מצביעים על כך שלפני [[1949]], לדוגמה, 80 אחוז מאזרחי סין לא ידעו [[אוריינות|קרוא וכתוב]], ו[[תוחלת חיים|תוחלת החיים]] הייתה 35 שנים בלבד. עם מותו, רק 7 אחוז לא ידעו קרוא וכתוב, ותוחלת החיים גדלה ליותר מ־70 שנה. בנוסף, אוכלוסייתה של סין שהייתה קבועה ב־400 מיליון איש מ[[מלחמת האופיום השנייה]] ועד למלחמת האזרחים, גדלה ל־700 מיליון בשנת מותו של מאו. תחת שלטונו של מאו, סין סיימה את "מאה שנות ההשפלה" שלה, ושבה למעמדה כמעצמה ממשית. מאו גם תיעש את סין במידה רבה.
 
המבקרים יצביעו על כך כי גידולים זהים בתוחלת החיים אירעו ב"נמרים" של [[מזרח אסיה]], ובעיקר ב[[טייוואן]], שנשלטה בידי מתנגדיו של מאו, ה[[קומינטנג]]. ייתכן כי חלק מהגידול היה פשוט תוצאה של מדינה שכבר לא הייתה במצב של מלחמה, כך שאפילו שלטון לא מוצלח במיוחד היה מצליח להשיג תוצאות דומות. מעבר לכך, הנסיוןהניסיון של הנמרים והרפורמות של דנג קסיואפינג מראות כי המדיניות הכלכלית של מאו הביאה לכלכלה גרועה הרבה יותר מגישה ביזורית יותר. ביקורת נוספת כלפי מאו היא שהוא לא תמך בהגבלת הילודה והביא לגידול ה[[דמוגרפיה|דמוגרפי]], עליו הגיבו שליטים מאוחרים יותר במדיניות הילד האחד. הגבלה זו בדרך כלל מתייחסת לאזורים [[עיר|עירוניים]] בעלי אוכלוסיית יתר, ואילו באזורים הכפריים ההגבלות פחות קשות.
 
הגורם המיידי למדיניות הילודה הפוסט-מאואיסטית היה הגידול הדמוגרפי כתוצאה מהלידות בשנות ה־50 וה־60. ב-1949 גודל האוכלוסייה הייתה בערך 400 מיליון. ב־[[1970]], גדלה האוכלוסייה ל־700 מיליון. גידול זה היה תוצאה, בין השאר, של העידוד של מאו – "יותר אנשים, יותר כוח".