תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 16:
ב[[פרוזה]] נעשה בהאנשה שימוש מורכב יותר מאשר בשפת היומיום או ב[[שירה]]. במסגרת זו הופך החפץ, החיה, או המושג המואנש לדמות של ממש בסיפור, לעתים אף הדמות המרכזית. האנשה מסוג זה נפוצה במספר ז'אנרים ספרותיים. ב[[ספרות ילדים]] נעשה שימוש כה נרחב בהאנשת [[בעלי חיים]] ('[[פו הדב]]', '[[גבעת ווטרשיפ]]' ורבים אחרים) עד כי חיות מואנשות הפכו כמעט למרכיב סטנדרטי בז'אנר זה.
 
גם בז'אנר ה[[פנטזיה]] נעשה שימוש רב בהאנשה, בדרך כלל כתוצאה של [[קסם]]. במסגרת ז'אנר זה נעשו מספר נסיונותניסיונות בהאנשה של מושגים מופשטים: הסופר [[טרי פראצ'ט]] כלל ב[[סדרת ספרים|סדרת ספרי]] '[[עולם הדיסק]]' מספר דמויות מואנשות, שהידועה בהם היא [[האנשה של המוות|דמות המוות]]; הסופר [[פירס אנתוני]] פרסם סדרת ספרים העוסקת בהתגלמויות האנושיות של מוות, טבע, זמן, מלחמה, [[פטליזם|גורל]], טוב ורע; וגם [[ניל גיימן]] האניש מושגים מופשטים כגון '[[חלום]]' ו'[[תשוקה]]' בסדרת ספרי הקומיקס '[[סאנדמן (ורטיגו)|סאנדמן]]'. בנוסף, רוב הסרטים המצוירים של [[חברת וולט דיסני]] מציגים חיות מואנשות ([[רובין הוד (סרט, 1973)|רובין הוד]] למשל).
 
השימוש בהאנשה היא דרך נפוצה בכתיבה הפוליטית או ה[[סאטירה|סאטירית]]. במקרה זה משמשות הדמויות המואנשות כדרך לייצוג דמויות סטראוטיפיות, המתייחסות לסוג מסוים או לשכבה מסוימת של בני אדם. דוגמה בולטת לכתיבה מסוג זה היא ספרו של [[ג'ורג' אורוול]] '[[חוות החיות]]', המהווה [[משל]] פוליטי.