מרקנטיליזם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Dexbot (שיחה | תרומות)
מ Bot: Removing Link FA template
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 7:
כיום נחשבים הכלכלנים האירופיים בין השנים 1500 ל-1750 למרקנטיליסטים, אם כי הם מעולם לא ראו בעצמם כמי שתרמו לאידאולוגיה כלכלית יחידה וקוהרנטית. המונח נטבע על ידי [[המרקיז דה-מירבה]] ב-1763 והפך פופולרי לאחר ש[[אדם סמית']] השתמש בו בספרו "[[עושר האומות]]" ב-1776. מקור המונח הוא במילה הלטינית "mercari" שמשמעה "לבצע סחר" ובמילה "merx" שמשמעה "מצרך". בתחילה השתמשו במונח מבקרי התאוריה (דה-מירבה וסמית') אך הוא אומץ במהירות על ידי [[היסטוריון|היסטוריונים]]. המינוח האנגלי המקורי היה "המערכת המרקנטיליסטית" בעוד המונח המפורש "מרקנטיליזם" הגיע מ[[גרמנית]] בתחילת המאה העשרים.
 
המרקנטיליזם ככלל אינו נחשב למשנה כלכלית אחידה וסדורה. אין בנמצא כלכלנים מרקנטיליסטים שהציגו סכמה כוללנית לכלכלה אידאלית כפי שעשה [[אדם סמית']] מאוחר יותר. הכלכלנים שדגלו בשיטה המרקנטיליסטית העדיפו להתמקד בתחום אחד ורק מאוחר יותר הרעיונות השונים שולבו ואוחדו למה שכונה מרקנטיליזם. משהרעיונות שולבו לכדי תורה אחת, דחו אותה בטענה שהנסיוןשהניסיון לאחד מספר רעיונות אינו בר-ביצוע. במידה מסוימת ה[[דוקטרינה]] המרקנטיליסטית הפכה תאוריות כלליות בכלכלה לבלתי-אפשריות משום שהמרקנטיליזם מתייחס למערכת הכלכלית בתור "[[משחק סכום אפס]]", קרי הרווח של צד אחד משמעו הפסד לצד השני. לכן כל מערכת כלכלית מרקנטיליסטית שתביא רווחים למדינה מסוימת, תפגע בהגדרה במדינה אחרת ללא כל אפשרות למקסום הרווח ההדדי. כתבים מרקנטיליסטיים רבים אף נוצרו על מנת להצדיק מנהגים מסוימים במקום לנסות ולאתר את המדיניות הטובה ביותר.
 
על המדיניות המרקנטיליסטית הפנימית הייתה הסכמה רחבה פחות מאשר על מדיניות הסחר. בעוד אדם סמית' הציג את המרקנטיליזם כמדיניות התומכת בהגבלות ופיקוח הדוק על ה[[כלכלה]], מרקנטיליסטים רבים לא הסכימו לכך. העידן המודרני המוקדם התאפיין בריבוי [[מונופול]]ים ממשלתיים ולמרות שמרקנטיליסטים אחדים תמכו בכך, רבים אחרים הכירו בשחיתות המובנית ובחוסר היעילות של מערכת כזו. רבים אף הבינו כי התוצאה הבלתי נמנעת של קביעת מכסות ו"תקרות מחירים" תהיה היווצרות "[[שוק שחור]]". אלמנט אחד שעליו שררה הסכמה בקרב המרקנטיליסטים היה הצורך בדיכוי כלכלי של העובדים. פועלים וחקלאים נדרשו למעשה לחיות באופן שבו יוכלו לספק את צורכיהם הבסיסיים בלבד. המטרה הייתה כמובן למקסם את הייצור ללא התחשבות בצריכה. כסף מיותר, זמן פנוי והשכלה רחבה נתפשו כגורמים שעלולים להוביל לעצלנות ולהשחתת מידות ולכן יזיקו לכלכלה.