פלישת הצבא האדום לגאורגיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת תבנית {{מלחמה}} בתבנית {{סכסוך צבאי}} |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3, יוסיף סטלין |
||
שורה 56:
הפסקת המבצע של הצבא האדום כנגד פולין, תבוסת מנהיג [[הצבא הלבן|הרוסים הלבנים]], [[פיוטר ניקולאייביץ' ורנגל|ורנגל]] ונפילת [[הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה]], הובילו למצב מבטיח של לחץ כלפי המדינה העצמאית האחרונה בקווקז ולהנחלת השליטה הסובייטית. בו בזמן, יחידות המשלחת ה[[בריטניה|בריטית]] התפנו לגמרי מהקווקז ו[[העולם המערבי|המערב]] לא התלהב מלהתערב להגנת גאורגיה.
[[תמונה:Headquarter of Civil Guard 1549.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קצינים [[גאורגים]] במפקדה של המשמר האזרחי בטביליסי]]
אף על פי כן, הפלישה הצבאית הרוסית, לא הייתה מוסכמת באופן גורף, במוסקבה. והיו אי הסכמות ניכרות בין המנהיגים הבולשביקים, בנוגע לשאלה, איך לנהוג בשכן הדרומי. [[סובנארקום|קומיסר העם]] של עניין הלאומיות, [[סטלין|
על פי מוסקבה, היחסים עם גאורגיה, הידרדרו, כביכול, לכדי הפרות של הסכם השלום שהתבטאו במעצר מחודש של בולשביקים גאורגים, מניעת מעבר שיירות לארמניה והחשד שגאורגיה מתכננת הפיכה מזוינת בצפון הקווקז.
שורה 121:
למרות הגירת הממשלה הגאורגית, ופירוק הצבא הלאומי, כיסי התנגדות של כוחות [[גרילה]] עדיין נותרו בהרים, ובאזורים כפריים. הפלישה לגאורגיה חוללה מחלוקות רציניות בין הבולשביקים לבין עצמם. הממשלה הקומוניסטית שזה עתה מונתה הציעה בתחילה תנאים מתונים בלתי צפויים ליריביהם לשעבר, שעדיין נותרו במדינה. לנין אף אימץ מדיניות של פיוס בגאורגיה, וכיוון שהפרו-בולשביקים מרדו, הם לא נהנו מגיבוי פוליטי, האוכלוסייה הייתה באופן מוצק אנטי-בולשביקית. בשנת [[1922]] התגלעה התנגדות ציבורית חזקה כנגד ה[[סובייטיזציה]] הכפויה, ושיקף בצורה עקיפה את האופוזיציה של השלטונות הסובייטים גאורגים למירכוז המדיניות שהותוותה על ידי [[פליקס דזרז'ינסקי]], [[סרגו אורדז'וניקידזה]] ו[[סטלין]]. הבעיה, ידועה בהיסטוריה המודרנית כ[[הפרשה הגאורגית|פרשה הגאורגית]], הפכה לאחת מהנקודות העיקריות בעניין שבין סטלין ו[[טרוצקי]] בימי מנהיגותו האחרונים של לנין, ומצאה את ביטוייה ב[[צוואת לנין|צוואה הפוליטית של לנין]].
ההתנגדות של האינטלקטואלים בגאורגיה למשטר הבולשביקי הובילה להתפרצויות של לוחמת [[גרילה]] ול[[מרד אוגוסט בגאורגיה]] בשנת 1924. כישלונה והדיכוי הנרחב שבוצע בידי [[לברנטי בריה]], שהוזעק בדחיפות לשם כך, הביאה לדמורליזציה של החברה הגאורגית, שחיסל את החלק העיקרי של החלק ששקא לפרו-עצמאות. תוך שבוע החל מ-[[29 באוגוסט]] ועד ל-[[5 בספטמבר]] 1924. הוצאו להורג 12,578 איש מה[[:קטגוריה:גאורגיה: אצולה|אצולה]] והאינטליגנציה, ומעל ל-20,000 איש הוגלו ל[[סיביר]]. מאותו רגע לא נעשה אף
== אחרית דבר ==
שורה 127:
היסטוריונים סובייטים מחשיבים את הקונפליקט הסובייטי-גאורגי כחלק מ[[מלחמת האזרחים ברוסיה]] ו[[התערבות בעלות הברית במלחמת האזרחים של רוסיה]]. פלישת הצבא האדום, על פי הגרסה הסובייטית הרשמית, הייתה תגובה להפצרות לעזרה שבאו בעקבות המרד המזוין של האיכרים והפועלים הגאורגים. כשהם משתמשים בשליטה שלהם בהשכלה ובמדיה, רוסיה הסובייטית, יצרה בהצלחה תדמית של מהפכה סוציאליסטית פופולרית. רוב ההיסטוריונים הגאורגים לא הורשו להתייעץ בספריית [[ספצחרן]] (Спецхран), שהיו בה הגבלות על כניסה ועיון בספרים וארכיבים ומאגרי מידע. וחלק מהחומר היה מכוסה כחומר שהוא "בלתי מתקבל על הדעת" או לא סביר שקרה בהיסטוריה הסובייטית, במיוחד אלה שיכלו להצביע על כוונותיה האימפריאליסטיות או שסתרו את התפיסה של מרד עממי ופופולרי כנגד הממשלה המנשביקית.
ב[[שנות השמונים]] נשמע קולו של ה[[גלסנוסט]] של [[גורבצ'וב]]. המדיניות החדשה הפריכה את ורסיה הסובייטית הישנה של אירועי 1921-24. ההיסטוריון הסובייטי הראשון שעשה
לאחר לחץ ציבורי חזק, כוננה, ב-[[20 ביוני]] [[1989]], [[הנשיאות העליונה של הסובייט]] (Президиум Верховного Совета СССР-גוף שלטוני ששימש כממשלה) של גאורגיה הסובייטית, ועדה מיוחדת, שתבחן את ההיבטים החוקיים של אירועי 1921. הוועדה הגיעה למסקנה כי "פריסת יחידות [סובייטיות רוסיות] בגאורגיה, והאחיזה בשטחיה, היו מבחינה חוקית, התערבות צבאית וכיבוש במטרה לשנות את המשטר הפוליטי שהיה קיים באותו זמן". באספה יוצאת דופן של [[הסובייט העליון]] של [[גאורגיה הסובייטית]], ב-[[26 במאי]] [[1990]], הוקעה הסובייטיזציה של גאורגיה באופן רשמי כ"כיבוש וסיפוח יעיל של גאורגיה על ידי רוסיה הסובייטית".
| |||