אופרה צרפתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: מוזיק
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 42:
ה[[אופרה קומית|אופרה הקומית]] נולדה בראשית [[המאה ה-18]], לא בבתי האופרה היוקרתיים או בטרקליני האצולה, אלא בתיאטראות של הירידים השנתיים ב[[פריז]]. כאן החלו להופיע בתוך מחזות קטעים מוזיקליים שנקראו '''וודוויל''' - נעימות פופולריות מוכרות, שנכתבו להן מילים חדשות. ב-1715 פרש תיאטרון ה[[אופרה-קומיק]] (Théâtre de l'Opéra-Comique) את חסותו על שני תיאטראות של ירידים. למרות התנגדות עזה מצד תיאטראות יריבים, המיזם עלה יפה ובהדרגה החלה נכתבת גם מוזיקה מקורית למחזות, שהפכו למקבילה הצרפתית ל[[זינגשפיל]] ה[[גרמני]], כיוון שהתבססו על שילוב של [[אריה (מוזיקה)|אריות]] ודיאלוגים מדוברים. "ריב הליצנים" (1752-54) שהוזכר לעיל היה נקודת מפנה חשובה בתולדות האופרה קומיק. המושג "אופרה קומית" התייחס לסוגות שונות בשפות שונות, ובין האופרות שכונו "קומיות" היו גם אופרות רציניות ואפילו טרגיות.{{הערה|"אופרה קומית" ב[[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין}}
 
ב-1752 כתב [[ז'אן ז'אק רוסו]], התומך העיקרי במוזיקה האיטלקית, אופרה קצרה בשם Le Devin du village ([[נביא הכפר]]), בנסיוןבניסיון להפגין בצרפתית את האידאלים שלו במוזיקה - שאיפה לפשטות ולטבעיות. האופרה "נביא הכפר" הוצגה לראשונה ב- 1 במרץ 1753. אף כי ביצירה של רוסו לא היה דיאלוג מדובר, הפשטות והטבעיות שהפגין בה רוסו הפכו לאידאל שהציבו לעיניהם מלחיני האופרה הקומית בשנים הבאות. בין השאר עלתה פרודיה על האופרה, בשם "אהבת בסטיין ובסטיינה" ב"קומדי איטליין" באוגוסט 1753 ושנים אחדות לאחר זאת עיבד אותה [[צ'ארלס ברני]] ל"האיש הערמומי" (לונדון, [[תיאטרון דרורי ליין]], 21 בנובמבר 1766). מלחינים אחרים שהושפעו מן "הנביא הכפרי" היו [[אג'ידיו דוני]], שהאופרה שלו, "הצייר המאוהב בדוגמניתו" הועלתה לראשונה ב-1762; [[פרנסואה אנדרה פילידור]] ("טום ג'ונס", 1765) ומונסיני ("העריקים", 1769). כל היצירות הללו עסקו בנציגים שכיחים מן הבורגנות הצרפתית, ולא בגיבורים קלאסיים. אך החשוב והפופולרי ביותר בין מלחיני האופרה הקומית בשלהי המאה ה-18 היה [[אנדרה מודסט גרטרי]]. חשיבותה של "הנביא הכפרי" לא עמדה בשום יחס לאורכה ומשקלה המוזיקלי. "ריב הליצנים" של אותה תקופה השווה את הטרגדיה הלירית הצרפתית, לרעתה, עם ה[[אופרה בופה]] האיטלקית כמודל לסגנון אופראי. פשטותה וקלילותה של האופרה של רוסו, שכולה שירים (Air), [[רצ'יטטיב]]ים, מקהלות ומחולות, לצד רעננותה ופשטותה של העלילה, קסמו לקהל הצופים.{{הערה|פיליפ רובינזון, "הנביא הכפרי", [[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין}}
 
[[קובץ:André Ernest Modeste Grétry.jpg|ממוזער|אנדרה ארנסט מודסט גרטרי]]