הרמוניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: מוזיק
ערמוניה
שורה 1:
{{עריכה|כתיבה לא אנציקלופדית הכוללת שגיאות ואי-דיוקים|נושא=מוזיקה}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=מושג מוזיקלי|אחר=אלה במיתולוגיה היוונית|ראו=[[הרמוניה (מיתולוגיה)]]}}
'''הרמוניהערמוניה''' (ב[[עברית]]: '''תֹּאַם''') ב[[מוזיקה]] נוצרת כאשר נשמעים באותו הזמן לפחות שני [[צליל|צלילים]] בעלי [[גובה (מוזיקה)|גובה]] שונה.
 
בין תדירות גובהם של כל שני צלילים נוצר יחס תדירויות מסוים, שנקרא [[מרווח (מוזיקה)|מרווח]] הרמוני.{{ש}}
ישנן דרכים רבות ליצור הרמוניהערמוניה מוזיקלית, וטכניקות אלו השתנו והתפתחו במהלך ה[[היסטוריה של המוזיקה]], אך הבסיס המתמטי שלהן נשאר זהה.
 
==מקור המונח==
 
מקור המונח הוא מהמילה ה[[יוונית]] Αρμονία, שפירושה "צירוף". ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] המאוחרת קיימת [[אנקדוטה]] למקור השם עצמו: הרמוניהערמוניה הוא שם בתה של אלת השלמות והטוהר [[אפרודיטה]] שהרתה ל[[ארס (אל יווני)|ארס]], אל המלחמה והרוע (המסמל גם אי סיפוק ושאיפה בלתי ניתנת לריסון). אפרודיטה נחשבת לצנועה באלים{{מקור}} וארס לבעל ה[[היבריס]] (גאווה עצמית) הגדול ביותר, ובתם של שני האלים הללו מסמלת השלמה של שני הפכים קיצוניים זה את זה. בדומה לכך גם בהרמוניהבערמוניה ישנה השלמה של תווים לנעימה אחידה, ועל כן היא נקראת בשם זה.
 
==הרמוניהערמוניה במוזיקה==
 
כאשר שני צלילים שוני-[[גובה (מוזיקה)|גובה]] מושמעים בו-זמנית, נוצר ביניהם [[מרווח (מוזיקה)|מרווח]] הרמוני. [[אקורד]] מורכב משלושה צלילים או יותר, המושמעים ביחד. כמעט בכל סוגי המוזיקה המערבית וכמעט בכל התקופות, האקורדים העיקריים בשימוש מורכבים מטרצות, ועל פי סדר הטרצות המרכיבות כל אקורד נקבע סוגו: אקורד מז'ור - טרצה גדולה ומעליה קטנה, אקורד מינור - טרצה קטנה ומעליה גדולה, אקורד מוקטן - טרצה קטנה ומעליה קטנה ואקורד מוגדל - טרצה גדולה ומעליה גדולה. אקורד שבין הצליל התחתון שלו לצליל העליון יש מרווח של קווינטה (חיבור של שתי טרצות) כלשהי (זכה, מוקטנת או מוגדלת) הוא אקורד משולש. ההרמוניההערמוניה ובפרט האקורדים, משמשים לניהול המתח, העניין וההתפתחות במוזיקה: מיקום האקורד על [[סולם (מוזיקה)|דרגות הסולם]] קובע את אופיו ביחס לאקורדים האחרים בסולם: אקורד הטוניקה (על הצליל היסודי של הסולם) משמש לביטוי יציבות, רגיעה ו/או פתרון במוזיקה. אקורד הדומיננטה (על הצליל החמישי ברוב הסולמות) משמש לביטוי מתח או שאלה, אשר נפתרים לרוב על ידי חזרה לאקורד הטוניקה, דבר המתרחש לרוב ב[[קדנצה (הרמוניה)|קדנצות]], בסיומי פסקאות, פרקים או יצירות. לעתים קרובות נעשה שימוש באקורדים מסוימים (מלבד הדומיננטה) או ברצף מסוים של אקורדים כדי ליצור אצל המאזין תחושת מתח, הדורשת פתרון. לאחר מכן נעשה שימוש ברצף אחר של אקורדים כדי להוביל אל הרגיעה והפתרון שמשרה אקורד הטוניקה. היפוכי האקורדים נועדו לשנות את מידת היציבות שלהם או על מנת שקו הבס יהיה מלודי.
 
קיימות מספר גישות לכתיבת הרמוניהערמוניה, והגישות השתנו במהלך השנים. ב[[ימי הביניים]] ובהמשך ב[[תקופת הרנסאנס]]
נכתבה המוזיקה בקווים, אם מקבילים (אורגנום) ואם עצמאיים [[קונטרפונקט]], כאשר לכל צליל יש צליל מקביל לו (פירוש המילה הוא נקודה מול נקודה) במספר קולות. הקווים יצרו ביניהם מהלכים הרמוניים, שנוצרו בהתאם לכללים ברורים ומחמירים (קווינטות מקבילות, שהיו פופולריות בימי הביניים, יצאו לחלוטין משימוש עד סוף תקופת הרנסאנס, למעט מקרים מיוחדים).
 
ב[[תקופת הבארוק]] פיתח ה[[מלחין]] [[יוהאן סבסטיאן באך]] גישה חדשנית (לאותה תקופה) לליווי, הוא השתמש בטריאדים ובאקורדים מרובעים בדרך כלל, ו[[הולכת קולות|הוליך את הקולות]] ביניהם, גם כאן לפי כללים קבועים ומפורשים. חריגה מכללים אלה יכולה להופיע בתווים זרים לאקורד, המופיעים כצלילי קישוט (פיגורטיביים) ומאפשרים גמישות מסוימת בהירמון. דוגמה לכך אפשר למצוא ב[[כוראל|כוראלים]] של באך, שנכתבו בדרך כלל למלודיה קיימת ב[[סופרן]] (הקול העליון) או מעל [[בס ממוספר]], שהורה על האקורדים שצריכים לבוא מעל כל צליל. במקרים מסוימים, כתב באך הרמוניהערמוניה לאותו קו סופרן בסולמות שונים ובמהלכי אקורדים שונים. כפי שאפשר לראות בספר הכוראלים השלם. כוראלים הנקראים באותו שם הם בעלי סופרן זהה והרמוניהוערמוניה שונה. ההבדל בין הקונטרפונקט של ה[[מוטט]] להרמוניהלערמוניה של הכוראל הוא, שבמוטט יוצרים הקווים ה[[מלודיה|מלודיים]] את ההרמוניות ביניהם ואילו בכוראל, האקורדים המצטרפים זה לזה יוצרים קווים מלודיים בקולות השונים.
 
במודל ההרמוני הנ"ל השתמשו ב[[מוזיקה]] הקלאסית ובסגנונות ספציפיים של מוזיקה ממשיכים גם כיום להשתמש בו. היום אנו קוראים להרמוניהלערמוניה כזו [[הרמוניה טונאלית פונקציונאלית|ערמוניה טונאלית פונקציונאלית]]. ההרמוניההערמוניה ה[[אטונאליות|אטונאלית]] שונה מיסודה, כיון שאינה מתחשבת בטונאליות המוכרת של ה[[סולם (מוזיקה)|סולמות]]. אלא ב[[שיטת שנים-עשר הטונים|שיטה הדודקאפונית]] של שנים-עשר טונים שווים בערכם או ב"שורה". מוזיקה בשיטות אלה משתמשת באקורדים מרובי צלילים ובכללים שונים לגמרי מאלה של ההרמוניה הטונאלית הקלאסית.
 
הגישה להרמוניהלערמוניה השתנתה עם הדורות - מה שנחשב בעבר לאקורד דיסוננטי צורם, התקבל בדורות הבאים כסביר, ואף דרוש לאוזן המודרנית יותר.
 
אף כי הרמוניהערמוניה הנה תולדה של השמעת שני צלילים או יותר בבת אחת, אפשר ליצור תחושה הרמונית בקו יחיד, וראיה לכך יצירות רבות מ[[תקופת הבארוק]], שנכתבו לכלי מיתרים סולו, וגם אם הצלילים הכפולים נדירים בהן, בכל זאת קיימת בהן תחושה מלאה של הרמוניהערמוניה.
 
==סוגים של מהלכים הרמוניים==
שורה 29:
בספרו "''Structural Functions of Harmony''", [[ארנולד שנברג]] מחלק את סוגי המהלכים ההרמונים לשלושה, לפי ה[[מרווח (מוזיקה)|מרווח]] שקיים בין דרגות האקורדים. מהלכים אלו אומצו על ידי פרופסור [[יצחק סדאי]] בספרו Harmony in its Systemic and Phenomenological Aspects:
 
* '''תנועה הרמוניתערמונית חזקה (dynamic)''' - התנועה הנפוצה ביותר ב[[הרמוניה פונקציונאלית]]. מהלך של [[קוורטה]] או טרצה בירידה (שווה ערך [[סקסטה]] בעלייה או קוינטה בירידה).
למשל בסולם דו מז'ור: מז'ור - פה מז'ור (קוורטה עולה); דו מז'ור - לה מינור (טרצה יורדת).
 
* '''תנועה הרמוניתערמונית חלשה (static)''' - מהלך של טרצה בעליה או [[קוינטה]] בירידה (שווה ערך לטרצה בעלייה או קוורטה בירידה). למשל בסולם דו מז'ור: דו מז'ור - סול מז'ור (קוינטה עולה); דו מז'ור - מי מינור (טרצה עולה).
 
* '''תנועה הרמוניתערמונית מודגשת (accentuated)''' - מהלך של סקונדה בירידה או בעלייה. למשל בסולם דו מז'ור: דו מז'ור - רה מינור (סקונדה עולה); דו מז'ור - סי מוקטן (סקונדה יורדת).
 
בנוסף קיים הסוג -
* '''תנועה הרמוניתערמונית מטעה (deceptive)''' - מהלך של [[פרימה]]. למשל: דו מז'ור - דו מז'ור; דו מז'ור - דו דיאז מינור; דו מז'ור - דו מינור.