קרב אלייה – הבדלי גרסאות

לפי המקורות העתיקים המתארים את האירוע ([[פוליביוס]], [[ליוויוס]], [[דיודורוס]] ו[[פלוטארכוס]]) מנה הצבא הגאלי תחת הנהגת [[ברנוס]] כ70,000 לוחמים, ומולו התייצב המצביא הרומי קווינטוס סולפיקיוס בהנהגת צבא שמנה 24,000 לוחמים. מספרים אלו הם ללא ספק מוגזמים ומופרזים, ייתכן והסיבה לכך היא שהמקורות הפרו-רומים ביקשו להסביר את תבוסתם. כפי שנכתב בספר The Cambridge Companion to the Roman Republic: "שלושה דברים ניתן לומר בביטחון על אפיזודה זו- שהיא קרתה, שהיא הותירה ברומאים פחד ארוך ימים מקלטים, ושכל מה שמוסרים עליה המקורות העתיקים מוטל בספק". אין בידי החוקרים כל מקור בן התקופה המתאר את האירוע. התיאור העתיק ביותר ששרד זו הוא של ההיסטוריון היווני-רומי [[פוליביוס]], שכתב למעלה מ-200 שנים לאחר האירועים. שאר המקורות מאוחרים עוד יותר, ותאורו של פלוטארכוס נכתב כ500- שנים לאחר מעשה. אין פלא, אם כן, שהמקורות המתארים את הפרשה מעורפלים, לעתים מוגזמים ולעתים מסולפים לחלוטין. נעשו נסיונותניסיונות מודרניים להעריך מחדש את סדרי הכוחות בקרב אך הם מבוססים על ניחוש מושכל בלבד, מאחר שאין אפשרות לשחזר פרטים אלו על הקרב.

לפי ליוויוס נמלט רוב הכח הרומי ל[[ויי|וויי]], ושרידי הטבח באליה ברחו בחזרה לרומא: {{ציטוטון|הכל מיהרו בחזרה לרומא ומצאו מקלט ב[[גבעת הקפיטולין]] מבלי לסגור את השערים}}. כעבור זמן קצר (לפי [[ישראל שצמן]]- כעבור שלושה ימים, ולפי ליוויוס- עוד באותו היום) הופיעו הגאלים בשערי רומא. שאריות הצבא הרומי שחזרו מן הקרב צירפו אליהם כל גבר שהיה מסוגל להלחם, והם התחמשו והתבצרו על גבעת הקפיטולין. הגאלים נכנסו לעיר, שרפו את רובה וניסו לתקוף את המתבצרים בקפיטולין, אך נהדפו ושילמו מחיר יקר על נסיוןניסיון זה.

תקוותו היחידה של הסנאט הרומי לישועה הייתה שאריות חיל המצב הרומי שנמלט להריסות העיר [[ויי]]. הסנאטורים הנצורים על הקפיטולין הצליחו להעביר באמצעות שליח מכתב לכח לזה, ובו הודיעו על מינוי של [[מרקוס פוריוס קאמילוס]] ל[[דיקטטור]], מה שהעניק לו סמכות חוקית להצעיד את הצבא בחזרה לרומא בנסיוןבניסיון לסלק ממנה את הגאלים. באותה שעה, הגאלים התפנו מעט ממלאכת ביזת העיר על מנת לנסות ולהסתער שוב על האזרחים המתבצרים בקפיטולין, אך לפי האגדה הוזהרו האחרונים על ידי ה[[אווז]]ים הקדושים של האלה [[יונו]] והצליחו להגן על עצמם.

הגאלים לא היו ערוכים למצור ממושך על הקפיטולין, דבר שהתבטא ב[[מגפה]] שפרצה ביניהם כתוצאה מאי-קבורת הגופות הרבות שהיו מושלכות בעיר. הרומאים הנצורים בקפיטולין שאפו גם הם לסיים את הנוכחות הגאלית בעירם בהקדם, ולכן הגיעו הצדדים להסכם לפיו ישלמו הרומאים כמות מוסכמת של אלף ליטראות זהב (כמה מאות ק"ג) כפדיון על עירם. במקורות הרומיים מופיעה האגדה לפיה גילו הרומאים ש[[ברנוס]] מלך הגאלים השתמש במשקולות כבדות יותר מהמקובל בזמן שקילת הזהב הרומי, בנסיוןבניסיון לסחוט כמות גדולה יותר של זהב. כשהתלוננו הרומאים בפני ברנוס הוא זרק גם את חרבו על המשקולת כהתרסה והצהיר {{ציטוטון|[[אבוי למנוצחים]]!}} (ב[[לטינית]]: "Vae Victis!"), כלומר כי חוקי המשחק נקבעים על ידי המנצח בלבד ולמנוצח לא נותר אלא לקבל את הדין.