רובר השני, דוכס נורמנדיה – הבדלי גרסאות

בשנת [[1080]] הושג פיוס בין המלך לבן המורד - בסיוע המלכה מתילדה שלא הפסיקה לתמוך ברוברט ולסייע לו ככל שיכלה, עם מותה בשנת [[1083]] עזב רוברט את חצרו של ויליאם, יצא לגלות מרצון, ונדד ברחבי אירופה. בשנת [[1087]] נפטר ויליאם הכובש, על ערש דווי הוא חילק את נחלותיו בין 2 בניו הבוגרים, הוא נתן את מלכות אנגליה לבנו השני והמועדף [[ויליאם השני, מלך אנגליה|ויליאם רופוס]] שעתיד להיות מוכתר כוויליאם השני, והוריש את נחלותיו ב[[צרפת]] - דוכסות נורמנדיה העשירה - לבנו הבכור רוברט. הצעיר מהבנים [[הנרי הראשון, מלך אנגליה|הנרי]] קיבל סכום כסף נכבד לקנות לעצמו נחלה (ולבסוף ירש את אחיו ויליאם והפך למלך הנרי הראשון). בשנת [[1088]] נתן רוברט את תמיכתו העקרונית לברונים אנגלים במזימה להדיח את ויליאם מכסאו, המרד נכשל בעיקר בגלל סירובו של רוברט לתת למורדים תמיכה של ממש.

 

 

בשנת [[1096]] יצא רוברט למסע הצלב, מצבו הכלכלי היה קשה והוא נאלץ למשכן את דוכסות נורמנדיה לאחיו ויליאם עבור 10,000 מרקים. הוא הצליח לאסוף סביבו מספר אצילים בעלי מעמד ושם מכל רחבי צרפת ובהם [[רוברט השני, רוזן פלנדריה]], [[אטיין השני, רוזן בלואה]], [[אודו בישוף באייה]] והדוכס של [[בריטני]], הצבא הגדול התנהל בעצלתיים, עצר לתקופת החורף בדרום [[איטליה]] והגיע ככוח הצלבני האחרון מתוך 4 לפני חומות [[קונסטנטינופול]]. למרות מעמדו וגודל הצבא שתחת פיקודו, היה תפקידו של רוברט מינורי ביחס לשאר נסיכי הצלבנים, הוא חבר ל[[רמון הרביעי, רוזן טולוז]] וצבאו שכלל אצילים מדרום צרפת ואף נדרש לסיוע כלכלי מידי רמון במהלך המסע, הוא המשיך עם רמון בחלק האחרון של מסע הצלב מ[[אנטיוכיה]] לירושלים אך כמו בן בריתו נותר ללא אחיזה בעיר וללא נחלה ב[[ארץ הקודש]]. רוברט חזר לאירופה בידיים ריקות אך עם הילה של צלבן ומשחרר ירושלים.