פלגות הלילה המיוחדות – הבדלי גרסאות

היחידה הוקמה ביוני [[1938 בארץ ישראל|1938]] על ידי "[[הידיד]]" [[אורד צ'ארלס וינגייט]], קפטן ב[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]], שהיה ציוני ובעל קשרים דתיים עמוקים ליהודים ולתנ"ך. הפל"מ התייחדה בשילוב שבין חיילי רגלים בריטיים ל[[נוטרים]] יהודים, שגויסו באופן לא רשמי מבין אנשי [[ארגון ההגנה]] ובתורת הלחימה הייחודית, אותה פיתח וינגייט במיוחד עבור פעילותה. היחידה פעלה רשמית עד ליולי [[1939]], אך למעשה חדלה לפעול במתכונתה המקורית כבר בינואר של אותה השנה.

 

שמה של היחידה נובע מכך שפעלה בפְּלָגות (squads), קרי כוחות משימה קטנים ללא גודל תקני, שהורכבו לצורך כל מבצע. ביישוב העברי שובש השם והתקבע כ"'''פלוגות הלילה המיוחדות"''', אף שגודל היחידה כולה היה כשל פלוגת חיל רגלים בת הזמן.

 

וינגייט גיבש עבור הפל"מ תורת לחימה ייחודית, אשר נבדלה במספר היבטים מזו שהייתה נהוגה בצבא הבריטי בן הזמן. בניגוד לתפיסה שרווחה אז, גרס וינגייט כי חיילים סדירים יכולים לפעול בלילה ובכוחות קטנים מאוד. כן טען וינגייט, כי כוח צבאי מסוגל להגיע ל[[עליונות מודיעינית]] על פני הכנופיות, באמצעות ניצול מקורות המודיעין של היישוב היהודי מצד אחד, ושמירה קנאית על חשאיות מצד שני.

 

* יש לשמור על חשאיות

 

פלגות הלילה המיוחדות הורכבה מיחידת מפקדה ומשלוש יחידות משנה ("מחלקות"). מפקדת היחידה כללה את וינגייט עצמו, קצין קישור מטעם הסוכנות היהודית ([[יצחק שדה]], [[אפרים דקל]] ואחריו [[נח סונין]]) ועשרה נוטרים שטיפלו בענייני המנהלה. כל אחת משלוש המחלקות הורכבה מכיתת חיילים בריטיים ומכיתת נוטרים, כשלושים איש בסך הכול. על המחלקות פיקוד קצינים בריטיים, כלשהם כפופים סמלים או רבי-טוראים בריטיים וכן מפקדי כיתות מטעם ההגנה. במהלך פעילות חריגה, גייס וינגייט נוטרים נוספים, שפעלו במסגרת ה[[משמרות הנעים]] ([[מ"ן]]) והיישובים בסביבה. בסך הכל, עמדו לרשות היחידה בין תשעים ל-120 לוחמים. מפקד המחלקה שמוקמה בעין חרוד, [[האמפרי אדגר ניקולסון ברידן]], היה גם סגנו של וינגייט וממלא מקומו.

 

הפל"מ הוכפפה ישירות למפקד ה[[בריגדה]] ה-16, שהייתה אחראית על צפון הארץ. מפקד הבריגדה, הבריגדה [[ג'ון פולרטון אווטס]], תמך ביוזמתו של וינגייט וסייע ליחידה בהקצאת כוח אדם ואמצעים.

 

מטרת הפל"מ הוגדרה כ"חיסול הטרור בצפון ארץ ישראל". בתחילה מוקמו המחלקות בעין חרוד, בחניתה ובאיילת השחר, אך לאחר כשבועיים כונסה היחידה כולה בקיבוצים במזרח עמק יזרעאל. המשימה העיקרית שהוטלה על הפל"מ הייתה אבטחת [[צינור הנפט כירכוכ-חיפה]], אשר היה יעד לחבלות חוזרות ונשנות מצד הכנופיות. עיקר מבצעי היחידה כללו סיורים ליליים, לאורך תוואי שהוגדר מראש, במטרה להפתיע את הכנופיות בדרכן לפעילות. כמו כן, ביצעה היחידה מבצעי חיפוש בכפרים, שנחשדו בסיוע לכנופיות. במספר מקרים, ערכה היחידה פשיטות מתוכננות מראש על אתרים שזוהו מראש כבסיסים של הכנופיות, או כמקומות מפגש.

 

פעילות היחידה הניבה הצלחות מרשימות, שגרמו לירידה משמעותית בפעילות הכנופיות בעמק יזרעאל ובגליל התחתון. ניתוח מבצעי היחידה מעלה, כי במהלך שישה חודשי פעילות גרמו לוחמי הפל"מ לכ-17% מכלל האבידות שנגרמו לכנופיות על ידי הצבא הבריטי וכי היו אחראים לתפיסת כ-19% מכלל אמצעי הלחימה, בשנת 1938 כולה.{{הערה|1=שלומי שטרית, '''פלגות הלילה המיוחדות (SNS)במרד הערבי – מאפייניה של היחידה ותורת הלחימה שלה במבחן הפעילות הצבאית בכּאוכּב אל-הווא, דבּוריה וח'רבּת ליד-אל עוואדין''', 2013, עמ' 142-137. ‏‏}} עם זאת, פעולות היחידה היו ידועות בברוטליות שלהן, ותלונות על ברוטליות יתר נשמעו אפילו מחיילי הפלגות עצמם{{הערה|1=יורם קניוק, '''אקסודוס - אודיסיאה של מפקד''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], [[1999]], עמודים 49-50.}}.

 

וינגייט עזב את היחידה בתחילת אוקטובר 1938, עם צאתו לחופשת מולדת באנגליה. סגנו ביחידה, ברידן, פיקד עליה עד לתחילת ינואר 1939, כאשר גדודו עזב את ארץ ישראל. במקביל, החל להסתמן שינוי לרעה ביחס שלטונות המנדט ליישוב היהודי בארץ ישראל, ולפלגות הלילה המיוחדות בכלל זה. מפקדה של הדיוויזייה השמינית, [[ברנרד לו מונטגומרי]], התנגד לשיתופם של לוחמים יהודים במבצעים התקפיים, והמרכיב הבריטי ביחידה עזב אותה. על הנוטרים, אשר המשיכו לפעול תחת השם "פלגות הלילה המיוחדות", הוטלו משימות חיל מצב ואבטחה. מצב זה נמשך עד ליולי 1939, אז פורקה היחידה רשמית.

 

פלגות הלילה המיוחדות מהווה את המקרה הראשון בארץ ישראל, מאז [[הגדודים העבריים]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]], שיהודים נטלו חלק בפעילות התקפית במסגרת יחידה צבאית מאורגנת. בשל היותה כה חריגה, זכתה לתמיכתם של בכירי היישוב בעת ההיא, ובראשם [[משה שרת]]. רבים מהלוחמים בפל"מ השתלבו בהמשך ביחידות הפלמ"ח ואחר כך בצה"ל וחלקם הגיע לדרגות בכירות. בין לוחמי הפל"מ הבולטים ניתן למנות את [[אברהם יפה]], [[שמעון אבידן]], י[[ישראל כרמי|שראל כרמי]], [[צבי ברנר]], [[יוסי הראל|יוסף הראל]]{{הערה|1=יורם קניוק, '''אקסודוס - אודיסיאה של מפקד''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], [[1999]], עמוד 46, "באחת הפעולות עם וינגייט, נכנס יוסי לכפר בתוך [[לבנון]], הכוח הותקף ויוסי חיסל יחידה שלמה ברימוני-יד. וינגייט כינה אותו מאז "The Bomber" והציע להעניק לו אות הצטיינות.".}}, [[נחמן בצר]], [[אבינועם סלוצקי]], [[חיים לבקוב]]. פרט ללוחמים ששירתו ביחידה עצמה, היו אנשים רבים שפעלו יחד עם וינגייט או תחת פיקודו, במסגרת מבצעי הפל"מ. הבולטים שבהם היו [[יצחק שדה]], [[יעקב דורי]], [[יגאל אלון]], [[משה דיין]], [[פנחס קופל]], [[יגאל פרסמן]], [[גרשון ריטוב]] ו[[חיים שטורמן]].