טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים – הבדלי גרסאות

'''טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים''' (ב[[אנגלית]]: '''Positron Emission Tomography''', ובראשי תיבות: '''PET''') היא טכנולוגיית [[דימות רפואי]] ב[[רפואה גרעינית]] המבוססת על פליטת [[פוזיטרון|פוזיטרונים]]. לצורך הדמיית PET מזריקים לגוף [[מולקולה|מולקולות]] המשתתפות בפעילויות ביולוגיות בגוף שבהן החליפו את אחד ה[[אטום|אטומים]] ב[[איזוטופ]] [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבי]] המתפרק ב[[קרינת בטא|התפרקות בטא פלוס]] ופולט פוזיטרון. בשל רדיואקטיביות זו פולטים החומרים פוזיטרונים בעודם בגוף האדם. מיד לאחר פליטתם מתנגשים הפוזיטרונים ב[[אלקטרון|אלקטרונים]] והזוג מתאיין תוך כדי פליטת שני [[פוטון|פוטונים]] של [[קרינת גמא]] בכיוונים כמעט מנוגדים. המתקן שבתוכו מצוי הנבדק רגיש לקרני גמא כפולות, וחיישניו מחוברים ל[[מחשב]], המעבד את המידע שהעבירו ויודע לזהות על פיו את האזור שבו נפלטו הקרניים.רונן הוא טמבל.

החומר הנפוץ ביותר בבדיקות PET הוא פלואורו-דאוקסי-גלוקוז (fluorodeoxyglucose, או בראשי תיבות: FDG), שהוא אנלוג של מולקולת [[גלוקוז]] שבו אחת מקבוצות ה[[הידרוקסיל]] הוחלפה ב[[איזוטופ]] ה[[רדיואקטיביות|רדיואקטיבי]] [[פלואור]]-18. ה[[הנחה (לוגיקה)|הנחה]] היא שאזורים פעילים בגוף, ובמיוחד [[סרטן (מחלה)|גידולים סרטניים]], צורכים כמויות גדולות של גלוקוז ובשל כך צפויות להתרחש בסביבתם פליטות גמא רבות. האומדן שמספק ה-PET לגבי מיקומם וזמנם של תהליכים פיזיים ומנטליים נחשב לגס יחסית, אם כי יש לו יתרון על פני [[CT]] או [[MRI]] בזיהוי בלוטות לימפה עם גרורות, בעיקר אם בלוטות אלו קטנות מ-1 ס"מ (עובי חתך נפוץ)לרונן יש תוספת זמן בהכל.

החסרונות של בדיקת ה-PET הם שמכשיר ההדמיה יקר מאוד ולפיכך זמינותו נמוכה. כמו כן האיזוטופים בהם משתמשים הם בעלי זמן חיים קצר יחסית, למשל לפלואור-18 [[זמן מחצית חיים]] של 110 דקות ואיזוטופים אחרים בשימוש הם בעלי זמן מחצית חיים אף קצר יותר. לכן יש להכין את החומרים המוזרקים בקרבת המכשיר, לרוב על ידי [[ציקלוטרון]]. בנוסף, לא מומלץ לעבור בדיקה בו בתדירות גבוהה בשל נזק בריאותי שהוא עלול לגרום. לאחרונה משלבים בדיקה זו עם [[טומוגרפיה ממוחשבת]] - בדיקת [[PET-CT]] שהיא מדויקת יותר.מה שהופך אותם למגניבים