פליקס נוסבאום – הבדלי גרסאות

ב־[[1940]] עם פלישת ה[[נאצים]] ל[[בלגיה]] נתפס נוסבאום ונשלח ל[[מחנה הריכוז סן סיפריאן]] בדרום [[צרפת]]. בתקופה שהייתו במחנה ממשיך נוסבאום לצייר בדחף יתר. הציור [http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_exhibitions/heb_nussbaum/nussbaum_8.html "בית הכנסת במחנה"] מראה מספר גברים עוטים טליתות שקועים בתפילה בצילו של מבנה פח מכוער. התמונה קודרת מאוד ועמדת בניגוד בולט לטליתות הצחורות שעוטים המתפללים. לאחר תקופה של ארבעה חודשים מצליח נוסבאום להמלט חזרה ל[[בריסל]] שם הוא מצייר את מרבית ציורי המחנה.

עבודתו האחרונה של נוסבאום היא "[http://www.ikg.uni-karlsruhe.de/studium/veranstaltungsarchiv_ws0405/materialien/vl_papenbrock_exil/belgien/pages/09.htm מחול המוות]". מחשבותיו של נוסבאום על המוות באות לידי ביטוי ביצירה זו. מעניין לראות שצורת הביטוי כאן היא פשוטה ולא מתחכמת. כאילו ברור לנוסבאום שהקץ קרוב. הוא בוחר שלא לשכלל את צורת הביטוי שלו אלא להשתמש באמצעים פשוטים כדי לתאר את המוות והחידלון. בתמונה נראה תוהו ובוהו של חפצים כאשר בין ההריסות תזמורת של שלדים מנגנת בכלי נשיפה. דמות אחת ישובה במרכז התמונה מביטה בעיניים מושפלות. הדמות היא כנראה דמותו של נוסבאום עצמו, מאחר שהתנוחה והזווית מופיעים בהרבה מהדיוקנאות העצמיים שלו, אלא שהפעם המבט מושפל.