הטיה (דקדוק) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
קיימים שני סוגים קיצוניים של הטיה, כאשר הרבה מההטיות ניתן לראות, כנמצאות בין שני סוגים קיצוניים אלו. הסוג הראשון הוא '''הטיה דקדוקית''' והסוג השני הוא [[גזירה (בלשנות)|גזירה]]:
* הטיה דקדוקית של מילת בסיס, בסך הכול מתאימה את המורפולוגיה של צורן הבסיס לתפקידו התחבירי במשפט. היא לא יוצרת מילים, שיכולות לקבל מונחים חדשים במילון. לדוגמה כל אחד מצמדי המילים "שולחני" ו"שולחנך", "הלכתי" ו"אלך" או "צילם" ו"צולם", יגדרו במילון בעזרת ערך בודד. הטייה דקדוקית גם יוצרת צורן, שמשמעותו ברורה באופן אוטומטי, לדובר השפה, שנתקל בו בפעם הראשונה.
* גזירה יוצרת משמעויות חדשות למילים. לדוגמה, לכול מילה מלצמדי המילים, "צילם" ו"מצלמה", "לבנה" ו"מלבן", "ביכר" ו"בכור", "חם" ו"חמין", "אדום" ו"אדמת" או "אבד" ו"התאבד", כן יהיו, או כן יוכלו להיות במילון ערכים נפרדים. הם גם יתורגמו לערכים שונים במילונים דו לשוניים. הבנת משמעות המושג, שנוצר בגזירה היא פחות אוטומטית מהבנת מושג שנוצר בהטיה דקדוקית גרידא. אולם, עדיין, חוקי הגזירה יעזרו לדובר השפה להבין את משמעותו של מושג גזור בעזרת נסיונו בגזירות דומות. דובר השפה, שמכיר את הצמד "תקליט" - "
::<small>הערה: מקרים קיצוניים, בהם נראה כי למילים הנגזרות אין שום קשר משמעות, כמו "דיבר" ו"הדביר" או "מספר" ו"מספריים", מתבררים הרבה פעמים כגזירות של מילים משורשים [[הומונימיה|הומונימיים]]. דהיינו, מילים אלו אינן גזורות אלו מאלו והן דומות על דרך המקרה. בדוגמה "דיבר" ו"הדביר", "הדביר" אינה הטייה של המילה המקראית "דיבר" אלא של [[מילה שאולה]] מאקדית ובדוגמה עם השורש "ס.פ.ר", גם כן מדובר במילים שאולות מספות שונות. עוד תופעה שמרחיקה את משמעות הגזירה ממשמעות מילת הבסיס היא תופעת ההשאלה. לדוגמה, "התאבד", אין פירושו, גרם לעצמו לאבד את הדרך גרם לעצמו לטעות בניווט. יש כאן השאלה, שרומזת ל"הרג את עצמו".</small>
| |||