בתי המחסה מגדלנה – הבדלי גרסאות

בתי-המחסה מגדלנה קמו ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] מתוך "[[תנועת ההצלה]]" ב[[בריטניה]] וב[[אירלנד]], אשר שמה לה למטרה שיקומן של נשים אשר עסקו ב[[זנות]]. באירלנד, המוסדות נקראו על-שם [[מריה מגדלנה]], דמות בספר [[הברית החדשה]] אשר, על-פי המסורת הקתולית, הכתה על [[עבירה|חטא]] והייתה לאחד מחבריו הקרובים של [[ישו]].

עם התרחקות תנועת מגדלנה מרעיונותיה ההתחלתיים - "הצלה" על-ידי השבת נשים העוסקות בזנות מהרחוב, אשר היו מתקשות להשתלב בתעסוקה הרגילה עקב רקען – בתי-המחסה לבשו צורת [[כלא]] יותר ויותר: ל[[נזיר|נזירות]] המשגיחות נאמר, לעשות שימוש באמצעים קיצוניים על-מנת להרתיע נשים מלעזוב, ולעודדן [[חזרה בתשובה|לחזור בתשובה]] במקום. [[קהילת האחיות של מיזריקורדיי]], לדוגמה, מתוארת על-ידי "[[האנציקלופדיה הקתולית]]" כך:

:"בקבלת מטופלות, לא תתגלה כל [[אפלייה]] שהיא בנוגע ל[[דת]], צבעלצבע או לאוםללאום. לאחר החלמתן, החושקותהמבקשות בהיוותרותלהיוותר בבית מושמות תחת אחות מיוחדת, וידועות כ'בנות [[מרגרט הקדושה]]'. הן מאמצות השקפה דתית מסוימת, אך אינן מקבלות על עצמן כל מחויבויות דתיות כלשהןשהן. אם חושקותמבקשות הן בהיוותרותלהיוותר במנזר, לאחר תקופת מבחן, הן מורשות להיהפך מגדלנות, ולבסוף, לנדור את נדרי מסדר מגדלנה."

רישומים מראים, כי בתחילתה של תנועת מגדלנה, רבות התקבלו למוסד ועזבו על דעת עצמן, לעתים באופן חזרתי. לו אן דה קונזו כותבת בספרה "חינוך מחדש, הקלה, פולחן: ארכיאולוגיית מוסדות; חברת מגדלנה של [[פילדלפיה]], [[1800]]-[[1850]]", כי הנשים "חיפשו מקלט והקלה על [[מחלה]], כלא או בית-מחסה, [[משפחה]] אומללה, גברים מתעללים ונסיבות כלכליות ירודות."

:"ייתכן כי תהיה זו בלבד טירונית עטופה לבן, ללא כל נדרים עד כה; וייתכן כי תהיה זו חוזרת בתשובה לבנת-שיער, זקנה, המשיבה ל[[אל]] אך את משקעי חיי חטא. אין זה משנה. בבית "'הרועה הטוב"', האחת תהא לעולם ה'אמא', בעוד האחרת היא תמיד ה'ילדה'." (פיניגן, עמ' 42.)

על-מנת להשליט סדר ולשמור על אווירה נזירית, הנשים נדרשו לשמור על דממה מוחלטת במשך מרבית שעות היום. "'חוק הדממה' היה תכונה עיקרית בחיי הנשים, והמשיך עד המחצית השנייה של [[המאה ה-20]]." (פיניגן, עמ' 24.) עונש[[ענישה גופניגופנית]] רווחרווחה, ותוקפנות סבילה זכתה להתעלמות:

:"מזג זעפני, המובע לעתים תכופות על-ידי [[צום|סירוב לאוכל]], מטופל בצורה הטובה ביותר בשתיקה. כאשר נערה מתעוררת לעובדה שאף-אחד לא שם לב, ואינו מוטרד (ככל הנראה, לפחות) בגלל הרעבתה-העצמית, היא מתייאשת מסבלות הקדושים שכפתה על עצמה, ולומדת היגיון מהו." (ארתור ג'. ס. מדיסון, "רמזים על עבודת הצלה, ספר שימוש עבור מיסיונרים ומנהלים בכירים של בתים" ([[1898]]); צוטט מפיניגן, עמ' 31.)

עם התפשטות התופעה, החלו להישלח לבתי-המחסה [[אמהות לא נשואות]], נשים [[מאותגרות-התפתחותית]] ונשים אשר עברו [[התעללות]], ולעתים נערות צעירות אשר נחשבו פלרטטניות יתר על המידה. באותה תקופה, הדבר היה מקביל בבתי-מחסה בבריטניה ובאירלנד, בהם רבים בעלי "אי-תפקוד חברתי" לכאורה שולחו לבתי-המחסה.

בהתחשב בערכים המיניים השמרניים באירלנד, בתי-המחסה מגדלנה היו מוסד חברתי מקובל למדי עד המחצית השנייה של המאה ה-20. היעלמותם התרחשה כתוצאה משינויי ערכים ומוסכמות חברתיות, או, כפי שיאמרו אחרים, עם חדילת רווחיותם. "ייתכן, כי התגלותה של [[מכונת כביסה|מכונת הכביסה]] הייתה אמצעי סגירתלסגירת המכבסות הללו כשינוי גישות," על-פי פרנסס פיניגן.

קיומם של בתי-המחסה לא זכה לתשומת-לב מרובה עד שנת [[1993]], כאשר מסדר נזירות ב[[דבלין]] מכר חלק ממנזרו לאיש נדל"ן, בו התגלו קבריהן הלא-מסומנים של הנותר מ-155 חוזרות בתשובה, אשר הוצאו מן האדמה, עברו שריפה ונקברו שנית בקבר משותף. הדבר סימן את יריית הפתיחה של שערורייה ציבורית, בהמשך לשידורו לראשונה של הסרט התיעודי "מין באקלים קר" ב-[[1998]] בערוץב[[ערוץ 4]] הבינלאומי, אשר הציג ראיונות עם דיירות בתי-המחסה מגדלנה לשעבר, [[מרי נוריס]], [[ג'וזפין מק'רתי]] ומריו[[מרי-ג'ו מק'דונה]], אשר העידו על התעללות מינית, פסיכולוגית וגופנית מתמשכת, בזמן היותן בבידוד מהעולם החיצון למשך [[זמן]] בלתי-מוגדר. כמו-כן, תנאי המנזרים ואופן הטיפול בדיירותיהם הוצגו בסרטב[[סרט קולנוע|סרט]] עטור השבחים "[[האחיות מגדלנה]]" ([[2002]]), אשר נכתב ובויים על-ידי [[פיטר מולןמולאן]].

ב-[[1999]], דוגמות דומות של התעללות דווחו בבתיב[[בתי-הספר התעשייתיים]] של אירלנד, כאשר קבוצה מתוכם נחשפה בערוץ אירי, על-ידי הכתבת [[מרי רפטרי]]. עם זאת, למרות מפגש הוועדה הממשלתית לחקר התעללות בילדים, מאמצים להשגת פיצוי עבור קורבנות המערכת הוכחו כוזבים.