ניטל: הבדלים בין גרסאות

נוספו 28 בתים ,  לפני 6 שנים
ב[[משנה]] במסכת עבודה זרה נקבע כי "לפני אידיהן (חגיהם) של [[עכו"ם|עובדי כוכבים]] שלשה ימים - אסור לשאת ולתת עמהם, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפורען ולפרוע מהן". המשנה מונה אלו חגים מדובר, "[[1 בינואר|קלנדא]], ו[[סטורן|סטרנורא]], וקרטיסים, ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום הלידה ויום המיתה".{{הערה|{{משנה|עבודה זרה|א|ג}}}} ה[[תלמוד]] מפרט כי האיסור שהוזכר במשנה לעסוק במסחר שלשה ימים חלים על יהודי ארץ ישראל בלבד, ואילו בגולה אינו אסור אלא יום אחד.
 
חג המולד אמנם אינו מוזכר במפורש ברשימת החגים במשנה (לפי רש"י, "חג הלידה" מתייחס ליום לידתו של ה[[מלך]]), אך בהקשר סוגיה תלמודית זו מופיע כבר בתקופת ה[[ראשונים]] הכינוי "ניתל\ניטל" ליום חג חשוב בנצרות. במאה ה-13 מתייחס רבי [[מאיר הכהן מרוטנבורג]] לדברי התלמוד שבגולה האיסורים חלים יום אחד בלבד, ומוסיף שגם בגולה הם חלים רק על חגים מסויימים: "ופירש רבינו שמואל בשם רבינו שלמה זקנו ([[רש"י]]), דמן הדין אינו אסור אלא יום האיד שעושין בשביל ישו הנוצרי, כגון ניטל וקינה, אבל שאר איד שלהן אין תופשין בו ממשות". ברוב הדפוסים הושמט קטעאזכור זה אםואלו שבאו אחריו על ידי הצנזורה או מטעמי צנזורה עצמית.{{הערה|אולם הוא מופיע במפתחות, [[הגהות מיימוניות]] הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה א}} רבי [[ישראל איסרלן]] (1390-1460), מחבר הספר [[תרומת הדשן]], מזכיר את היום בכתיב שונה, "ני'''ת'''ל", בתשובה לשאלה האם טוב הדבר ש"בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה".{{הערה|1=אזכור זה הובא ב[[רמ"א]] בסימן קמח בשו"ע, וצונזר בשו"ע וילנא}} רבי [[עובדיה מברטנורא]] כתב אודות יום זה כי "אסור לשאת ולתת עם הנוצרים בכל יום ראשון, וכן בכל יום איד שלהן שעושין אותו כגון נט"ל ופשקוו"ה, אבל שאר ימי אידם שעושים לשם הקדושים שלהם שאין תופסין בהם שם אלהות מותר".{{הערה|פירוש למסכת ע"ז פ"א מ"ב, דפוס ויניציאה שנת ש"ט. צונזר במהדורה המאוחרת מנטובה שנת שכ"ב }}
ראשון, וכן בכל יום איד שלהן שעושין אותו כגון נט"ל ופשקוו"ה, אבל שאר ימי אידם שעושים לשם הקדושים שלהם שאין תופסין בהם שם אלהות מותר".{{הערה|פירוש למסכת ע"ז פ"א מ"ב, דפוס ויניציאה שנת ש"ט. צונזר במהדורה המאוחרת מנטובה שנת שכ"ב }}
 
אזכור מפורש אודות מנהגים מיוחדים עבור ליל יום זה הופיע במאה ה-14, בהגהות ל[[ספר המנהגים]] המציין מנהג לומר את תפילת [[עלינו לשבח|עלינו]] בקול רם בליל ניטל, שכלולים בה המילים "שהם משתחוים להבל וריק", אף שלא נהגו כן כל השנה מפני החשש לתגובת הסביבה הנוצרית. הרב [[חוות יאיר|יאיר חיים בכרך]], רבה של [[יהדות וורמס]] במאה ה-17, מדווח לראשונה על "מנהג ביטול הלימוד בליל חוגה פלונית"{{הערה|1=מקור חיים, או"ח סי' קנ"ה א'}}. בכרך מלין על כינוי הגנאי 'ניטל' ותמה על מנהגים נוספים המתריסים נגד הנצרות, "פן יבולע גדי בין שבעים אריות. ולא סמכינן אניסא (=אין סומכין על ה[[נס]])."<ref>שם, סימן צ"ז אות ב'</ref>
משתמש אלמוני