מעמד הקרקעות ביהודה ושומרון – הבדלי גרסאות

[[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן|ירדן השתלטהכבשה עלאת שטחי יהודה ושומרון]] במהלך [[מלחמת העצמאות]], ו[[סיפוח|סיפחה]] אותם אל שטחה הריבוני ב־[[1950]]. בעקבות כך החל המנהל הירדני בניסיון להסדרת רישום הקרקעות ביהודה ושומרון, ועל האזור חלו חוקי הקרקעות ותכנון הבניה הירדניים. אחד מסעיפי החוק הירדני אסר על מכירת קרקע ליהודים, ואף גזר [[עונש מוות]] על המוכר קרקע ליהודי. במהלך השלטון הירדני הוחל בהסדרת הבעלות על הקרקעות, כאשר תהליך ההסדרה התמקד בנפות [[שכם]], [[רמאללה]] ו[[יריחו]], בעוד אזור [[יהודה (חבל ארץ)|יהודה]] כמעט ולא עבר כל הסדרה. בסך הכל עמד אחוז הקרקעות המוסדרות מכלל הקרקעות ביהודה ושומרון על כ־30%. באזורים שעברו הסדרה בוררה הבעלות על הקרקעות וזכויות הבעלים והמדינה, בעוד בקרקעות שלא עברו הסדרה נותר המעמד מעורפל, כאשר זכות הבעלות מוקנית למי שיוכיח כי עיבד את הקרקע במשך כ־10 שנים. כ־30-40 אלף דונם קרקעות שהיו רשומות על שם בעלים יהודי נוהלו על ידי הממונה הירדני על נכסי אויב.