איוואן פרנקו – הבדלי גרסאות

בשנת [[1875]] התחיל ללמוד ב[[אוניברסיטת לבוב]], בפקולטה לשפה ולספרות של אוקראינה. הוא הצטרף לחוג סטודנטים בשם מוסקבופילים - הקבוצה שדגלה בהכרה טובה יותר של התרבות הרוסית וגדולי סופריה. בעיתון של הקבוצה "דרוה" חבר פרנקו והתחיל את פרסומיו הראשונים ב[[אוקראינית|אוקראינה]]. פעילותם של הצעירים בחוג זה היה למורת רוחם של זקני החוג שכתבו ב[[רוסית|שפה הרוסית]] והטיפו נגד [[סוציאליזם]]. עד מהרה הזקנים הלשינו על הצעירים לשלטון ה[[אוסטרי]] וכל חברי הקבוצה, כולל פרנקו נעצרו ב-[[1877]]. איוואןפרנקו בילה בבית סוהר כ-9 חודשים עם עלובי החיים, אך רוחו לא נשברה, לאחר ששוחרר המשיך לכתוב באוקראינית ובנושאי אי-צדק חברתי.

כשיצא לחפשילחופשי הוחרם על ידי מוסקבופילים ועל ידי לאומנים אוקראינים, ויכל לסיים אוניברסיטה רק בעוד 15 שנה מאוחר יותר, מסיבה זאתזו. נאסר פעם נוספת ב-[[1880]] וב-[[1889]] והוחזק שנית באותם תנאים. מאסריו היוו מקור לסיפוריו על עלובי החיים, שחוסר מקורות פרנסה הביאם לידי גנבות ורציחות ובית הסוהר ("דווין", "מולוט" (פטיש), "גרומדסקי דרוג" (חבר אזרחי)-[[1878]], "סביט" (אור) ב-1880, "נרוד" (עם)-1890). בשנות ה-80 כתב גם סיפורים על חיי ה[[יהודים]], המחפשים אמת. סיפורים אלה זכו לפרסום רב ותורגמו למספר שפות. ב-[[1881]] חזר לנהויביצ'י והתחיל לכתוב רומן היסטורי על תקופת [[פלישות הטטרים]] בשם "זכר ברקוט". הרומן זכה לפרס של מגזין זריה, ועזר לפרסומו ההלךההולך וגדל של מחברו בקרב העם האוקראיני. לאחר מכן תרגם את פאוסט של [[יוהאן וולפגנג פון גתה]] ואת "דויטשלנד" של [[היינריך היינה]], וכתב מאמרים ספרותיים על [[טרס שבצ'נקו]]. ב-[[1886]] נשא את אולגה חורונז'ינסקיה, לה הקדיש את אוסף שיריו בשם "ז ורשין אי ניז'ין" (מהפסגות והעמקים). אשתו סבלה מפיגור.

בשנת [[1889]] כתב בעיתון "פרבדה", שהוצא על ידי לאומנים אוקראיינים, והקים את המפלגה הרותנית-אוקראייניתאוקראינית הקיצונית. פרנקו נבחר גם להיות מועמד המפלגה ל[[הפרלמנט האוסטרי|פרלמנט האוסטרי]], אך הפסיד בבחירות. בעקבות פעילות זו נאסר שוב. ב-[[1891]] למד באוניברסיטת [[צ'רנוביץ]] והכין תזה על [[איוואן וישנסקי]], אותה סיים כבר ב[[אוניברסיטת וינה]] תחת הדרכתו של [[וטרוסלב יגיץ']], מומחה לתרבות [[סלאבים|סלאבית]]. ב-[[1894]] התמנה למרצה לספרות אוקראינית באוניברסיטת לבוב, אך רשותניהול המחלקה נמנעהנמנע ממנו בשל התנגדות חברי סגל אחרים. ב-[[1898]] פרסם מאמרים נגד תורתם של [[קרל מרקס]] ו[[פרידריך אנגלס]], וטען שהם מנסים לפתח דת חדשה המבוססת על שנאה של מעמדות חברתיים. ב-[[1899]], לאחר פילוג במפלגה האוקראינית הקיצונית אותה יסד, הקים את המפלגה הלאומית-דמוקרטית בה פעל עד [[1904]], שנה בה עזב פעילותאת הפעילות פוליטיתהפוליטית.

ב-[[1902]] תלמידיו של הסופרפרנקו, לאחר שראו אותו חי בעוני ויכול לאפשר לעצמו רק דברים בסיסיים, קנו בשבילו בית, שאחרי מותו נהפך למוזאוןלמוזיאון לזכרו. ב-[[1914]] פרסם כמה אוספי סיפורים "פריוויט איוואנובי פרנקובי" (ד"שים מאיוואן פרנקו) ו"איז ליט מויי מולודוסטי" (משנות צעירותי). ב-[[1916]] פרנקו מת בעוני ונקבר ב[[בית קברות ליצ'קיבסקי]] שבלבוב.