איוואן פרנקו – הבדלי גרסאות

נולד בכפר נהויביצ'י, אשר ליד [[דרוהוביץ']], [[אוסטרו-הונגריה]], חבל [[לבוב]], שב[[אוקראינה]] של היום, למשפחת איכרים. אביו היה נפח ממוצא [[גרמני]] ושם משפחתו המקורי היה פרנק. אביו ואמו נפטרו בצעירותו. פרנקו למד בבית ספר מקומי וסבל מדיכוי מצד ילדים ממשפחות אמידות. בתקופת בית הספר החל בכתיבה בשפה האוקראינית.

 

 

כשיצא לחופשי הוחרם על ידי מוסקבופילים ועל ידי לאומנים אוקראינים, כתוצאה מכך, סיים את לימודיו באוניברסיטה רק 15 שנה מאוחר יותר. נאסר פעם נוספת ב-[[1880]] וב-[[1889]] והוחזק שנית באותם תנאים. מאסריו היוו מקור לסיפוריו על עלובי החיים, שחוסר מקורות פרנסה הביאם לידי גנבות ורציחות בבית הסוהר (שמות הספרים הללו ושנת הוצאתם לאור: "דווין", "מולוט" (פטיש), "גרומדסקי דרוג" (חבר אזרחי) ב-[[1878]], "סביט" (אור) ב-1880, "נרוד" (עם) ב-1890). בשנות ה-80 כתב גם סיפורים על חיי ה[[יהודים]], המחפשים אמת. סיפורים אלה זכו לפרסום רב ותורגמו למספר שפות. ב-[[1881]] חזר לנהויביצ'י והחל לכתוב רומן היסטורי בשם "זכר ברקוט" על תקופת [[פלישות הטטרים]]. הרומן זכה לפרס של מגזין בשם "זריה", ועזר לפרסומו ההולך וגדל של מחברו בקרב העם האוקראיני. לאחר מכן תרגם את פאוסט של [[יוהאן וולפגנג פון גתה]] ואת "דויטשלנד" של [[היינריך היינה|היינריך היינה.]] כמו כן כתב מאמרים ספרותיים על [[טרס שבצ'נקו]]. ב-[[1886]] נשא את אולגה חורונז'ינסקיה, לה הקדיש את אוסף שיריו בשם "ז ורשין אי ניז'ין" (מהפסגות והעמקים). אשתו סבלה מפיגור.