תקשורת לא-אלימה – הבדלי גרסאות

המודל מציע שביטוי עצמי כזה תורם להנעת אנשים מתוך בחירה ורצון, ולפיכך מתוך אחריות, בעוד שימוש במרכיבי-תקשורת מ"שפת התן" כגון '''ביקורת''', '''שיפוטים''', '''הכללות''', '''הערכות''', '''אנליזות''', '''השוואות''', '''עצות והצעות''', עלול להביא להנעת אנשים מתוך חובה וכורךוכורח (פחד, אשמה או בושה), מה שיפחית את האחריות שלהם על התנהגותם ("הייתי חייב/מוכרח")

# '''[[תיקוף רגשי|תיקוף]]''': המקשיב מבטא שהוא מבין את ההיגיון והטבעיות ברגשותיו של הזולת, לנוכח לזה שצרכיו לא ממולאים, ואת ההיגיון והטבעיות בכך שצרכיו של הזולת לא ממולאים, לנוכח הסיטואציה. לדוגמה: "אני יכול בהחלט להבין למה אתה מרגיש פחד ושנאה ולמה הצורך שלך בביטחון לא מתמלא, כשיש איום ממשי ומתמשך על חייך ועל חיי הקרובים לך".