מס ירושה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 31:
מס עיזבון נקבע על ידי הכנסת באוגוסט 1949, רטרואקטיבית מאפריל 1949. החוק קבע פטור מהמס לתרומות למדינה, לרשויות מקומיות, ל[[הקרן הקיימת לישראל|קרן הקיימת]] ול[[קרן היסוד]]. שיעור המס וגובה העיזבון הממוסה נקבעו בהתאם לקרבת היורשים לנפטר. מדרגת המס הגבוהה ביותר לצאצאי הנפטר נקבע ל-40%, בעוד מדרגת המס הגבוהה ביותר לקרוב רחוק נקבע על 70%{{הערה|{{דבר||הכנסת אישרה מס עזבון ומס קליטה|1949/08/30|00103}}}}. בסוף 1952 העבירה הממשלה בכנסת חוק הפוטר את ירושתו של [[חיים וייצמן]] ממס עזבון{{הערה|{{חרות||שחרור עזבון וייצמן ממס|1952/12/10|00111}}}}.
בסוף שנת 1955 ביקשה הממשלה לתקן את חוק מס עיזבון כדי לתת בידי האחראי על מס עיזבון יותר כלים לגבות את המס, שהכנסותיו היו קטנות{{הערה|{{דבר||תיקון חוק מס עזבון|1955/11/28|00114}}}}. כן הוקמה ועדה לבחינת מס עזבון ובכנסת הועלו הצעות שונות כדי לברר כיצד ניתן להביא לגבייה משמעותית של המס. חבר הכנסת [[יוחנן בדר]] מ[[חרות]] הציע לבטל את המס בגלל חוסר האפקטיביות שלו{{הערה|{{דבר||תשלום אמת גם במס עזבון|1956/01/11|00509}}{{ש}}{{חרות||אושר התיקון למס עזבון|1956/03/15|00209}}}}. בסוף 1957 ביקשו במשרד האוצר לקבוע הקלות במס לאזרחי חוץ, בגלל שהמס נתפס כמפריע להשקעות גורמי חוץ בישראל{{הערה|{{מעריב||מעט מדי ומאוחר מדי|1957/12/10|00301}}}}. משנת 1958 דנה הכנסת בהעלאת שיעור מס העזבון ומעבר למדרגות מס אחידים ללא קשר לקרבת היורשים לנפטר{{הערה|{{חרות||מס הירושה יועלה|1958/08/04|00419}}}}. כן נדונה הארכת התקופה לפני הפטירה בה ייחשבו מתנות ככלולות בעזבון, מ-3 שנים ל-7 שנים{{הערה|{{דבר||הוצע שינוי חשוב בשיטת חישוב מס עזבון|1959/12/22|00204}}}}. במהלך הדיון ביקש חבר הכנסת [[נחום לוין]] לבטל את המס כליל בגלל הנזק שנגרם למשיכת השקעות של תושבי חוץ{{הערה|{{חרות||ח"כ נ. לוין תובע ביטול מס העיזבון|1959/12/22|00201}}}}. הדיונים נמשכו על פני מספר שנים ועוררו לגל של התנגדות שיוצגה בעיקר על ידי אנשי [[חרות]] והליברלים{{הערה|{{חרות||מתעלולי מס עזבון|1964/02/19|00310}}{{ש}}{{חרות||מס ירושה ולא עזבון|1964/03/30|00501}}{{ש}}{{חרות||מס עזבון לנישול המעמד הבינוני|1964/05/24|00404}}}}{{הערה|{{מעריב||חוק מס עזבון|1964/01/30|01924}}{{ש}}{{חרות|דן מרגלית|יורשי העזבונות הקטנים ישלמו מיסים מוגבהים|1964/01/22|00210}}}}{{הערה|{{מעריב||המצדדים: העשירים צריכים לשלם|1964/07/08|01103}}}}{{הערה|{{דבר|ישראל קרגמן|מס עזבון|1964/07/27|00300}}}}. הביקורת, שהצליחה לשכנע שמס העזבון יפגע גם במעמד הביניים, הביאה להקלות רבות בהצעת החוק{{הערה|{{דבר||הקלות רבות בהצעת חוק מס העזבון|1964/07/22|00206}}}}. בין השאר הוצע להוריד את הערכת השווי של דירת מגורים, כדי למנוע את הצורך למכור את הדירה כדי לשלם את המס{{הערה|{{מעריב||תיקונים מקילים בחוק|1964/07/14|02310}}}}. בהמשך, הציעה הקואליציה פטור מוחלט מהמס על פנסיות, פיצויים ודירות מגורים{{הערה|{{דבר||גימלאות פנסיה ביטוח ודירות|1964/07/24|00910}}}}. התיקון לחוק אושר לבסוף בסוף יולי 1964. למרות שמטרת התיקון היה להגדיל את הגבייה, נטען שהתיקון כלל כה הרבה פרצות שהוא הקל על היורשים{{הערה|{{מעריב|יהושע ביצור|אושר חוק מס העזבון|1964/07/31|00203}}}}. בשנת 1969 קיימה מס הכנסה בחינה של המס כדי לסתום פרצות ולהקל על אלמנות שנפגעו בגלל האינפלציה{{הערה|{{מעריב||מס עזבון בבדיקה|1969/04/10|00724}}}}. בשנת 1969 קבע בית המשפט העליון שנכסים שהיו רשומים על שם הבעל שנפטר היו במחציתם בבעלות האלמנה ועל כן המחצית לא היתה חייבת במס עזבון{{הערה|{{דבר||הבעל והאשה שותפים ברכוש|1969/08/05|00806}}}}. במטרה להגדיל את ההכנסות מהמס, הציע האוצר בשנת 1970 מס מתנות, אולם החוק נתקל בקשיים ולא קודם{{הערה|{{מעריב||חוק מס מתנות לא יוגש לאישור הכנסת|1970/08/20|00400}}}}. בראשית 1974 הציעה ועדת משנה של [[ועדת אשר]] על עדכון מדרגות המס אל מול השחיקה האנפלציונית וכן על העלאת שיעור המס המקסימלי מ-60% ל-75%{{הערה|{{דבר|דוד ליפקין|יתר גמישות בחישוב מתנות שניתנו|1974/02/20|00415}}}}. תיקונים אלו לא הגיעו לספר החוקים, אולם בתחילת 1976 תוקן החוק כדי לעדכנו אל מול שיעורי האינפלציה{{הערה|{{דבר|יוסף שפט|התאמת חוק מס עזבון לאינפלציה|1976/02/02|01008}}}}. בסוף 1977 עודכנו שיעורים אלו בהתאם לעליית המדד{{הערה|{{דבר||בשנה הבאה: עלייה גדולה במחירי הדלק|1977/11/13|00100}}}}.
המס בוטל החל מ-[[1 במרץ]] [[1981]]. ועדת בן בסט טענה כי ביטול המס נבע מהאינפלציה הערה שהייתה באותה עת. במאמר ביקורת על הרעיון לחדש את מס העיזבון דחה [[יחזקאל פלומין]], שהיה ממנסחי הצעת החוק לביטול המס, את קביעת הוועדה, וטען שהמס בוטל מתוך שיקולים אידאולוגים של [[הליכוד]] כפי שהובא במצע המפלגה טרם הבחירות.
שורה 41:
===הכנסות מהמס===
ההכנסות ממס העזבון היו קטנות ביחס להכנסות המדינה ממיסים. בתקציב 1953/4 הוערכה ההכנסה ממס עזבון בכ-400,000 ל"י, שהיוו כרבע אחוז של הכנסות המדינה הכוללות ממיסים{{הערה|{{חרות||תקציב ההכנסה של המדינה לשנת 1953/54|1953/03/27|00202}}}}, אך בפועל הכניס המס רק כ-230,000 ל"י{{הערה|{{חרות||תקציב המדינה בשנת 1953-54|1954/07/01|00418}}}}{{הערה|וראו גם: {{הצופה||ההכנסות וההוצאות בתקציב החדש|1954/02/21|00301}}}}. בשנת 1955/6 הכניס המס פחות מ-2 פרומיל מהכנסות המדינה ממיסים{{הערה|{{דבר||התקציב החדש - 850 מליון ל"י|1957/01/06|00201}}}}. בשנת 1962/3 הגיעו ההכנסות ממס עזבון לפחות מפרומיל מהכנסות המדינה ממיסים{{הערה|{{חרות||2.8 מליארד לירות הכנסות המדינה|1964/04/08|00306}}}}. בשנת 1968 הודיע [[זלמן שרף]] שהוא מתנגד לביטול החוק למרות שהכנסותיו דלות מאוד{{הערה|{{דבר||שרף: לא אציע הגדלת המסים בשנת 1969|1968/10/04|00203}}}}. ההכנסות מהמס המשיכו לנוע בשנות ה-70 סביב 1-1.5 פרומיל של הכנסות המדינה ממיסים{{הערה|{{מעריב||הצעת התקציב שלנת הכספים 1972|1972/02/23|01303}}{{ש}}{{דבר||הכנסות ממסים ותשלומי חובה 1976-1978|1978/01/10|01221}}}}. רבים מהנישומים התחמקו מהמס על ידי הקמת חברות{{הערה|{{מעריב|גבריאל ברטל|מסלול השקר ומחצית האמת|1974/07/25|00500}}}}.
בסוף 1974 בעקבות ביקורת על תת גבייה, הודיע האוצר על הגדלת מערך הגבייה של מס עזבון ב-20 אקדמאים{{הערה|{{דבר||האוצר יתגבר מנגנון גביית מס עזבון|1974/12/31|00211}}}}. כן הודיעה האגף על קו יותר תקיף כלפי הנישומים וקיים מבצע גבייה.
==מס ירושה בארצות שונות==
| |||