תמלוגים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספתי מידע לגביי גביית מכס על דמי תמלוגים בישראל, ומידע משפטי, הרחבה
שורה 5:
כמו כן, ניתן למכור את הזכויות עצמן תמורת סכום חד-פעמי. במקרה שכזה היוצר המקורי לא יקבל תמלוגים והם ישולמו לבעלים החדשים של הזכויות.
 
== [[גביית מכס על דמי תמלוגים]] ==
בישראל ישנם יבואנים רבים, המייבאים סחורה ממותגת, כגון מוצרי הלבשה והנעלה, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ועוד. במקרים רבים, מתקשרים אותם יבואנים בהסכמי זיכיון עם בעלי המותגים. במסגרת הסכמים אלו, מקנים בעלי המותגים ליבואנים הישראליים את הזכות להשתמש במותג, שהוא [[סימן מסחר]] רשום, וזאת בתמורה לתשלום דמי תמלוגים. לעתים קרובות, פעילות הייצור של המוצרים נעשית, ברובה הגדול, על ידי היבואנים הישראליים, אשר מחזיקים במחלקות עיצוב, המעצבות את המוצרים הממותגים בישראל, או שנציגיהם מאתרים את המוצרים בתערוכות ייעודיות הנערכות על ידי יצרנים במזרח הרחוק. התוצאה היא, כי מעורבותו של בעל המותג בתהליך הייצור היא מינימלית, ולכל היותר נערכת על ידו בקרת איכות על סימן המסחר המוטבע על גבי המוצר הממותג.
 
כידוע, פקודת המכס קובעת כי ערך הסחורה המיובאת, שבגינו יש לשלם את מסי היבוא, הוא "מחיר העסקה" ששולם לספק בחו"ל, בצירוף "תוספות" המנויות בפקודה. חלק מן ה"תוספות" שעליהן יש לשלם את המכס הנן, לדוגמה, ההובלה והביטוח, חומרים ומרכיבים שמספק היבואן ליצרן ללא תשלום, ועוד. פעמים רבות, רשויות המכס אינן מקבלות את ערך הטובין לפיו חישב היבואן את מיסי היבוא. לעיתים, נובעת המחלוקת מהטלת ספק באמיתות מחיר העסקה שהוצהר. אך לעתים, המחלוקת כלל אינה נובעת מספק עובדתי, אלא ממחלוקת משפטית בשאלה האם יש למסות רכיב כזה או אחר, כלומר: האם הרכיב נחשב כ"תוספת" המנויה בפקודה.