הבדלים בין גרסאות בדף "טאבו (סוציולוגיה)"

אין תקציר עריכה
'''טאבו''' (מ[[פולינזית]] "'''[[טאבו (פולינזיה)|טאפו]]'''" = המסומן, הלא רגיל, הלא ניתן למגע) איסור חברתי כנגד שמות, חפצים, פעולות, אנשים ושיחה בנושא מסוים, אשר נחשבים כלא-רצויים בחברה או בתרבות מסוימת. מערכת איסורים אלה קשורה למושג ה[[קדושה (דתות)|קדושה]] והטומאה החברתיים, כך שהעבירה עליהם נחשבת כגורמת תוצאות חמורות, משום כך עבירה על טאבו נחשבת למעשה שלא יעשה ואף למעשה נתעב.
 
==מקור המילה==
מקור המונח ב[[אי]] [[טהיטי]], אליו הגיע [[ג'יימס קוק]] במסעותיו, במחצית השנייה של [[המאה ה-18]]. ג'יימס קוק נתקל שם במילהבמונח זו[[טאבו (פולינזיה)|טאפו]] בהקשר לאיסור שהוטל על [[נשים]] לאכול בנוכחות [[גברים]] שהיה נהוג באי. בקרב ילידי פולינזיה שימש המונח לציון חפצים, מעשים, יישים רוחניים ובני אדם שהם אסורים במגע, בעשיה או בשימוש על פי מנהג או מטעמים דתיים-מאגיים.
בדומה למקור זה, למילה טאבו יש מקור נוסף מאזור [[האוקיינוס השקט]], והוא מהאי [[איווקי]] (Eueiki) וקשור ל[[פולחן]] צמח ה[[קאבה]]. המקור בשפה הוא [[דו-ערכי]] והוא קדוש ו[[טומאה (פולינזיה)|טמא]] בו זמנית. אצל עמים פולינזיים שונים היה הטאבו מוטל על ידי [[כהן (איש דת)|כהן]] מקומי, והוא יכול היה להיות מוטל על כל דבר. הטלת טאבו הפכה את מושא ההטלה לטמא. הטלת טאבו נעשתה הן מסיבות דתיות-אמוניות (כגון טאבו שהוטל על קברים), והן מסיבות מעשיות - דרך משל, אם כתוצאה מדיג מופרז הייתה סכנה שכל הדגים באזור יושמדו ולא יהיה יותר מה לדוג, היה הכהן מטיל טאבו על דגים.