טיטור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אקוויוולנט
קישור ישיר, עיצוב
שורה 5:
החומר שאת ריכוזו בתמיסה רוצים לגלות נקרא '''אנליט''' (באנגלית: Analyte) והוא מצוי בתמיסה בריכוז לא ידוע. לתוך תמיסת הנעלם מוסיפים תמיסה של חומר בריכוז ידוע וקבוע. חומר זה נקרא טיטרנט (Titrant). בין החומרים מתרחשת תגובה וכל עוד בתמיסה יש שיירים של האנליט התגובה תצא לפועל.
 
מקובל להשתמש ב[[אינדיקטור pH]] לזיהוי הנקודה שבה התגובה הסתיימה (לא נותרו עוד שיירי אנליט). בנקודה זו, המכונה "נקודת סוף טיטרציה", ניתן לחשב את ריכוז הנעלם על ידי מציאת כמות ה[[מול]]ים שהגיבו מתוך ידיעת הנפח והריכוז המדויקים של הטיטרנט.
 
== שיטות עבודה ==
 
===הטיטרנט===
* טיטרנט - חשוב כי תמיסת הטיטרנט תהיה בעלת ריכוז ידוע בדיוק רב, ושריכוז זה לא ישתנה (לא תהיה שקיעה של החומר, חמצון באוויר וכו') לשם כך נהוג להשתמש בחומר העונה על הקריטריונים של "'''סטנדרט ראשוני'''".
ישנן כמה תכונות שנדרשות מהסטנדרט הראשוני:
:* בעל מסה מולקולרית גבוהה (כדי להקטין את השגיאה היחסית בשקילתו).
:* יציב בתנאי המעבדה (לא סופח לחות (לא היגרוסקופי), שלא יתחמצן באוויר, נוח לאחסון, חיי מדף ארוכים).
:* זול.
:* מומס היטב במדיום הנבדק (לרוב מים).
:* מגיב במהירות ובשלמות עם האנליט.
:* טהור.
 
* טיטרציה back
 
===תהליך הטיטרציה===
לנפח ידוע של הנעלם שברצוננו לקבוע את ריכוזו, מוסיפים טיטרנט בנפח וריכוז ידועים בעודף. לאחר הוספת הטיטרנט אמורים להשאר עודפים ממנו בכלי. את העודפים מטטרים עם תמיסת החומר הנעלם בריכוז ידוע עד לסיום התגובה. ברגע שכל עודפי הטיטרנט הגיבו ניתן לדעת כמה מהם היו בעודף ומכאן, כמה היו דרושים לטיטרציה.