|
== רקע ==
{{ערך מורחב|משק המים בישראל}}עקב פיזור הסמכויות בין משרדי הממשלה השונים, הוחלט על הקמתה של רשות המים, שתאגד נציגים ממשרדי הממשלה השונים הנוגעים למים (בריאות, איכות הסביבה, תשתיות לאומיות, אוצר, חוץ וביטחון) ותוכל להוות גוף רגולטורי שיהיה אחראי על פיתוח ותחזוק משק המים ותכנונו לטווח הארוך.
{{ערך מורחב|משק המים בישראל}}
=== בעיות באיכות וכמות המים ===
מאז הקמתה התעוררו שתי בעיות מרכזיות במשק המים בישראל - ירידה בכמות המים הראויים לשתייה, והתדרדרות מתמדת באיכותם. רמת המליחות באקוויפרים הלכה ועלתה וגרמה לירידה באיכותם של המים. בנוסף, לא תוכננו תכניות ארוכות טווח של חסכון מים לשנות בצורת. חוסר טיפול בשפכים, פסולת ודלקים גרם לזיהום מי התהום.
את מצב זיהום המים בארץ ניתן לראות בזיהום הנחלים כמו נחל הקישון. לעתים סביבות אקולוגיות ונחלים מתייבשים עקב המחסור במים ולעתים הופכים לתעלות ביוב עקב זיהום תעשייתי.
מעבר לירידה בכמות ובאיכות עלתה גם צריכת המים עם השיפור במצב הכלכלי, עלייה לישראל וגידול בילודה ובריבוי הטבעי.
=== בעיות סמכותיות ===
מעבר לבעיות אלו, עד להקמת הרשות סבל משק המים מביזור סמכויות בין משרדי הממשלה השונים וחוסר יכולת לקבל החלטות ולתכנן את משק המים לטווח הארוך.
בשנת 2001 הגישה הועדה המיוחדת של הכנסת לחקירת הנושא את מסקנותיה הסופיות. דו"ח הועדה העביר ביקורת קשה מאוד על הממשלה ועל המעט שנעשה לאורך השנים לטיפול בנושא, ותיארה את המצב כעל סף קריסה ואסון. עיקר הביקורת התייחס לתהליך קבלת ההחלטות במשק המים, היחסים בין הרשויות העוסקות בנושר, אי הגדרה של מדיניות כוללת והיעדר מקור, רשות או סמכות אשר ירכז בתוכו את התכנון והביצוע של התכניות למשק המים.
הסמכויות במשק המים בוזרו בין מספר משרדים:
* משרד הבריאות היה אחראי על תקנים תברואתיים, ולו הייתה הסמכות לסגור בארות ומאגרי מים שלא עמדו בתקן.
* המשרד לאיכות הסביבה היה אחראי על שמורות הטבע ועל שמירה על מאגרי המים מזיהום.
* משרד התשתיות הלאומיות (האנרגיה והמים) היה אחראי על חברת מקורות, נציבות המים ומועצת המים.
* משרד הפנים היה אחראי על תכנון של מערכות המים ברשויות המקומיות.
* משרד האוצר היה אחראי תקצוב התכניות למשק המים.
* משרד החקלאות היה אחראי על הקצאת המים לחקלאות ועל קביעת מדיניות כללית לאזורי חקלאות.
* משרדי החוץ והביטחון היו אחראים על התהליכים המדיניים וסכסוכי המים מול סוריה וירדן לדוגמה.
פיזור הסמכויות בין המשרדים השונים גרם לכך שלכל אחד מהם הייתה זכות החלטה על תחום אחר הנוגע למשק המים, וחוסר הסכמה של משרד אחד בנוגע להחלטה של משרד אחר היה יכול למנוע ממנה לקרות. לבסוף נכנס משק המים למצב של קיפאון מתמיד.
=== משק המים ברשויות המקומיות ===
בעיה נוספת הייתה בתוך הרשויות המקומיות, אשר היו גובות כסף על שימוש במים, אך היו משתמשות בו לטובת נושאים אחרים כמו חינוך ורווחה. כתוצאה מכך חלה התדרדרות בתשתיות המים ברשויות המקומיות, מה שגרם לדליפות מים רבות ולבזבוז מים. ירושלים הייתה העיר היחידה שבה פעל תאגיד מים עוד לפני הקמתם לפי חוק, "הגיחון".
בנוסף, לא נבנו מתקני סינון וטיפול מים, לא היה מעקב אחר תשתיות המים וכו'.
=== מחזור מים ===
בעיה נוספת הייתה אי מחזור המים. עד לשנת 1990 המים ששימשו לחקלאות היו מי שתייה. רק החל משנות ה90 החל תהליך של מחזור מים ושימוש במי קולחין.
=== מסקנות הועדה והצעדים שננקטו ===
רוב מסקנות הועדה מומשו כלשונן:
* נדרש להקים רשות מרכזית אחת אשר תתכלל את כלל הנושאים הנוגעים למשק המים, ותהווה גוף ביצועי ורגולטורי שיפקח על משק המים ועל חברת [[מקורות]].
* הוחלט על הפסקת סבסוד מחיר המים והעלאתו. מטרת צעד זה הייתה עידוד חיסכון והגדלת תקציב רשות המים עד לסיום המשבר. בשנת 2014 הופחת מחיר המים ב10%. <ref>{{קישור כללי|הכותב = גלובס, חדשות 2|כתובת = http://www.mako.co.il/news-money/economy-q4_2014/Article-33451977ef83a41004.htm|כותרת = בחודש הבא: מחיר המים יוזל ב-10%}}</ref>
* הוחלט על הקמה של 5 מתקני התפלה - בפלמחים, באשדוד, וכו'.
* הוחלט על הזרמת מים לשמורות טבע ולנחלים.
* חוקק חוק תאגידי המים, אשר הוציא את האחריות לנושא המים העירוני מידי הרשויות המקומיות ושם אותו בידיהם של תאגידים אשר זהו יעודם. עם השנים התעוררה ביקורת על העלויות הגבוהות שגובים תאגידי המים ונטען כי הכסף שמשולם מגיע למשכורות לעובדי התאגידים ולא למשק המים. נסיונות לצמצום או ביטול תאגידי המים לא צלחו עד היום. כיום קיימים כ52 תאגידים המשרתים כ6 מיליון מאזרחי המדינה.
* הוחלט על יציאה בקמפיין פרסומי שמטרתו הייתה העלאת המודעות לחיסכון במים.
* תקציב משק המים יהיה תקציב סגור ולא ישמש לנושאים אחרים.
== תפקידי הרשות ==
| 