אדישות – הבדלי גרסאות

'''אדישות''' (בלעז: '''אפתיה''') היא מונח [[פסיכולוגיה|פסיכולוגי]] למצב שבו הפרט אינו מגיב לכל ההיבטים הרגשיים, החברתיים והפיזיים השזורים בחייו. אדישות קלינית היא דרגה גבוהה של אפתיה. דרגה בינונית של אדישות עשויה להיות התגלמות של [[דיכאון]], דרגה קיצונית של אדישות עשויה להיות מאובחנת כ[[מוגבלות דיסוציאטיבית]]. ההיבט הפיזי של האדישות, אשר כרוך בהתדרדרות פיזית, אובדן מסת [[שריר]] וחוסר אנרגיה, מכונה [[עייפות]].

[[אטימולוגיה|אטימולוגית]] המילה אפתיה מקורה ביוונית (απάθεια (apatheia, מושג ששימש את ה[[האסכולה הסטואית|סטואים]] להגדיר את חוסר העניין בדברים שלפרט אין שליטה עליהם (דברים אלו, על פי הפילוסופיה שלהם, הם כל אותם דברים חיצוניים. הפרט יכול להיות אחראי רק לשיקוליו ולמעשיו). מושג האפתיה קיבל תפנית על ידי ה[[נצרות]], אשר השתמשה במושג על מנת להביע חוסר שביעות רצון בשל כל הדאגות הארציות. [[קלמנס אלכסנדריוס]], הפך את המושג לשגור על מנת למשוך את ה[[פילוסוף|פילוסופים]] ל[[נצרות]].

מושג האדישות הפך למקובל בתרבות הפופולרית במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], אז התנאים המזוויעים ב[[החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה|חזית המערבית]] הובילו לאדישות ול[[הלם קרב]] בקרב מיליוני חיילים.