היפוגליקמיה – הבדלי גרסאות

|כתובית=[[גלוקומטר|מכשיר למדידה עצמית של רמת הסוכר בדם]] לחולי [[סוכרת]]

'''היפוגליקמיה''' (בלועזיתמ[[לועזית]]: '''HprHypoglycemia''') (גליק = מ"[[גלוקוז]]", המיה = מהמילה היוונותה[[יוונית]] "המוס" שפירושה [[דם]]) או '''מיעוט סוכר בדם''' הוא מצב שבו רמת הסוכרה[[סוכר]] בדם נמוכה באופן קיצוני מהרמה הנורמטיבית (בין 70 ל-110 [[מיליגרם]] לדציליטרל[[דציליטר]] דם). במצב כזה, תפקודן של [[מערכות רבותגוף]] בגוףרבות עלול להפגעלהיפגע. ה[[מוח]], שהגלוקוזשגלוקוז הוא מקור אנרגיההאנרגיה הראשי שלו, עלול במיוחד להפגעלהיפגע ממצב זה.

במצב של היפוגליקמיה, המוח מגרה את [[בלוטת יותרת הכליה|יותרות הכליה]] לשחרר את ה[[הורמון]] [[אדרנלין]], במטרה שיגרה את ה[[כבד]] לשחרר סוכר לזרם הדם. המצאותהימצאות של האדרנליןאדרנלין בדם, גורמת במקביל לתסמיניםל[[תסמין|תסמינים]] הדומים ל[[הפרעת פאניקה|התקף חרדה]]: [[עצבנות]], [[זיעה|הזעה]] ([[זיעה קרה]]), [[רעד ודפיקות(נוירולוגיה)|רעד]] ו[[דפיקות לב]]. ולכן חולה בהיפוגליקמיה יהיה מצוי באי שקט, ולכן יכולועלול להיות אגרסיבי ואף [[אלימות|אלים]]. סימנים נוספים במצב שבו ההיפוגליקמיה מחריפה הם [[חיוורון]], [[חולשה]] פתאומית, [[בלבול]], [[בחילה]], ורעידות ולאחר מכןבצורת [[פרכוס|פרכוסים]] או ו[[עווית]]ות, במקרים קיצוניים עד כדי [[אובדן הכרה]] וואפילו [[מוות]]. בדרך כלל, התסמינים יתחילו להופיע לאחר שרמת הסוכר צונחת אל מתחת ל-50 מיליגרם לדציליטר דם.

אירועי היפוגליקמיה עשויים להופיע בעקבות [[צום]] ממושך, [[דיאטה]] דלת [[פחמימות]], גידול [[לבלב|לבלבי]] פעיל המפריש ומייצר [[אינסולין]] בכמויות בלתי מבוקרות או צריכת [[משקה חריף|אלכוהול]] אצל [[שתיין|שתיינים]] כבדים שנמנעים מאכילה לפרקי זמן רבממושכים.

אירועי היפוגליקמיה הם תופעה נפוצה ומוכרת אצל חולי [[סוכרת]] המטופלים ב[[אינסולין]], בשל העדרהיעדר או כשל של המנגנון המווסת אוטומטית את הפרשת האינסולין מהלבלב לזרם הדם, כתגובה לרמת הסוכר בדםבו. מינון-יתר של אינסולין שהזריקש[[זריקה|הזריק]] לעצמו המטופלה[[מטופל]], דילוג על [[ארוחה]], או [[פעילות גופנית]] מוגברת יגרמו לתופעה זו. במקרה כזה, הטיפול המיידי הוא צריכה מהירה של גלוקוז באוכל או [[משקה]], ובמקרהובמקרים קיצוניקיצוניים - הזרקת [[גלוקגון]].

האבחנהה[[אבחנה]] נעשית באמצעות בדיקת רמות הסוכר והאינסולין בדם (באמצעות [[גלוקומטר]]), במקרה שהאדם מפתח תסמינים של חרדה, תפקוד מוחי לקוי, והתנהגות הדומה לשכרותל[[שכרות]]. לחוליחולי סוכרת אפשריכולים לערוך בדיקה עצמית באמצעותולנטר מכשירבאופן מיוחד הבודקתדיר את רמת הסוכר בדםבדמם באמצעות מכשיר מיוחד.

הטיפול ברמות נמוכות של סוכר נעשה באמצעות אכילת מאכל המכיל סוכר, כמו [[ממתק]], אושתיית טבליות[[משקה#משקאות גלוקוזממותקים|משקה ממותק]] או שתיית[[מסיסות|המסה]] משקהב[[מים]] ממותקושתייה של [[טבליה|טבליות]] גלוקוז. כמו אצל חולי סוכרת, אלו שמועדים להתקפי היפוגליקמיה צריכים לשאת עליהם או עימם סימן זיהוי כגון [[צמיד רפואי|צמיד]] או מסמך רפואי, כדי להקל ולהעניק להם את הטיפול בהםהנכון על ידי אנשי צוות החירוםחירום הרפואירפואי.

היפוגליקמיה מתועדת על ידי קיומם של שלושה מאפיינים- האחד, סימפטומים הקשורים בהיפוגליקמיה, כגון רעב, הזעה, רעד וכדומה. השני- עדות לכך שיש רמות נמוכות של גלוקוז בדם. השלישי- שיפור בסימפטומים הללו לאחר שרמת הגלוקוז בדם עולה. (שלושת מאפיינים אלו קרויים "הטריאדה על שם וויפל" - Whipple's triad.):

* [[תרופה|תרופות]] ואלכוהול:. שימוש בתרופות, כגון אינסולין, או תרופות המעודדות הפרשת אינסולין והמאושרות לשימוש אצל חולי [[סוכרת#סוכרת מסוג 2|סוכרת מסוג 2]], כמו גם חשיפה לתרופות אחרות ולאלכוהול, מהווה את הסיבה העיקרית להיפוגליקמיה. שתיית אלכוהול מביאה לחסימת תהליך ייצור הגלוקוז בגוף, אולם לא לחסימת תהליך פירוק הגליקוגןה[[גליקוגן]] - על כן, סימנים של היפוגליקמיה יתרחשו מספר ימים לאחר שתיית אלכוהול בכמות גדולה מאוד ואכילה מועטה לאחר מכן, לאור ירידה ברמות הגליקוגן בגוף. תרופות, מלבד תרופות לטיפול בסוכרת אשר עלולות להביא להיפוגליקמיה, כוללות את הבאות-: [[מעכבי ACE]] ו- ARB, [[מעכביחוסמי בתאבטא]], תרופות ממשפחת הקינולונים ([[קבוצות אנטיביוטיקה]]) ועוד.

* מחלות, כגון: [[אי -ספיקת לב]], [[אי -ספיקת כליות]], [[אי -ספיקת כבד]], [[עייפות|תשישות]] גופנית קשה, [[ספסיסאלח דם]] (ספסיס).

* מחסור הורמונלי-. למשל, מחסור ב[[קורטיזול]], מחסור בגלוקגון או אפינפריןמחסור באדרנלין.

* [[גידול]] המפריש אינסולין - [[אינסולינומה]].

* גידולים אחרים, שאינם מפרישים אינסולין-. למשל: גידולים בכבד, [[קרצינומה|קרצינומות]] בבלוטות האדרנל, או [[קרצינואיד]]-. אלו גידולים אשר מביאים להפרשהלהפרשת ביתריתר של insulin"Insulin-like growth factor II-" (בתרגום מילולי: "גורם גדילה דמוי אינסולין מסוג 2"). הורמון זה נגיש יחסית לרקמותל[[רקמת תאים|רקמות]] הגוף ומביא לתופעות של היפוגליקמיה, לרוב. מצב הנקרא "Fasting hypoglycemia" (בתרגום מילולי: "היפוגליקמיית צום").

* הפרעות בלבלב (הקרויות nesidioblastosisNesidioblastosis) - פעילות אבנורמליתחריגה ומוגברת של הלבלב בכל הקשור להפרשת אינסולין)-. הפרעות אלו קיימות, למשל, לאחר [[ניתוח בריאטרי|ניתוחים בריאטריים]] (ניתוחי "קיצור קיבה" מסוג "[[ניתוח בריאטרי#מעקף קיבה|מעקף קיבה]]").

* היווצרות [[נוגדן|נוגדנים]] לאינסולין או לרצפטוריםל[[קולטן|קולטנים]] לאינסוליןשל אינסולין, המביאים למצב של "היפר-אינסולין".

* מחלות אגירת גליקוגן או מחלות הפרעה במטבוליזםב[[מטבוליזם]] של סוכר. במחלות אלו ויש מספר מחלות כאלה, יש חסר באנזיםב[[אנזים]] באחד מהשלבים של יצירת או פרוקפירוק הגלוקוז, דבר המביאשמביא לחוסר יכולת לשמור על רמת סוכר תקינה בדם.

* חולשה וסחרחורתו[[סחרחורת]]

* [[חרדה]]

* תחושת [[נימול|נימוּל]]

* בלבול ואפאתיותו[[אדישות]] לסביבה

* אובדן הכרה, [[קומהתרדמת]] ואף מוות.

הפתופיזיולוגיהה[[פתופיזיולוגיה]] של היפוגליקמיה יכולה להיות מחולקת ל- 3 קבוצות עיקריות: עליהעלייה בניצול הסוכר, הפרעה באספקת חומרים אלטרנטיביים לסוכר, ופגיעה בתוצרי הכבד הקשורים לגלוקוז.

עליה בניצול הסוכר (גלוקוז) יכולה לנבוע כתוצאה מעודף של אינסולין, או כתוצאה מצריכה מוגברת של הגוף לגלוקוז-של גלוקוז; למשל, במצבים של אלח דם (ספסיס), [[כווייה|כוויות]] נרחבות, או [[מחלה סופנית]].

'''עודף אינסולין''': עודף אינסולין יכול לנבוע כתוצאה מפגםמ[[פגם גנטי]] - [[PHHI]] (מחלה שבה יש שחרור אינסולין מתאימ[[תאי בטא]] בלבלב, ללא קשר לתהליך כניסת הגלוקוז). עודף אינסולין עלול לנבוע גם כתוצאה מ[[אינסולינומה]] - גידול המפריש אינסולין,; לרוב [[גידול שפיר]]. מצבים נוספים הינם הזרקת יתר של אינסולין, גידולים המפרישים Big IGF2- (גורם גדילה שיודע להיקשר לקולטן לאינסולין ולהתנהג כמו אינסולין), ועוד.

הכוונה להפרעה של חימצון[[חומצת שומן#חמצון חומצות שומן|חמצון חומצות שומן]], או פגיעה בקטו-גנזיס: תהליכים המביאים למחסור ב"דלק"באנרגיה אלטרנטיביחלופית לגלוקוז, בעיקר במצבי צום בהם נעשה שימוש בחומרים אלו.

כאשר יש מחסור בחומצותב[[חומצת שומן,|חומצות שומן]] או באחד האנזימים האחראיים על חימצוןחמצון חומצות השומן לצורך הפקת אנרגיה לגוף, תיווצר היפוגליקמיה במצבים שלבמצבי צום.; לדוגמה, פגם ב- carnitine[[קרניטין]]: [[חלבון]] דרכו עוברת חומצת השומן למיטוכונדריהל[[מיטוכונדריה]].

במצבים אלו, מדובר בהיפוגליקמיה שהיאשאינה non-ketoicקטוגנית, בדומה למצבים בהם יש עודף של אינסולין. אולם, בניגוד למצבים של עודף באינסולין, כמתואר לעיל, תהיה גם [[חמצת|אצידוזיס]]-, מאחר שחומצות השומן, אשר אינןשאינן מתפרקות, עוברות תהליך של אומגה אוקסידציה - פירוק אלטרנטיבי, שהוא המקור לחומצות דה -קרבוקסיליות.

ה[[כבד]] הינו האיבר אשר אחראי לתהליכים של [[גלוקונאוגנזה|גלוקוניאוגנזיס]] (יצירת גלוקוז מחומרים כגון פירובאט[[פירובט]], [[אלנין]], ועוד) ו[[גליקוגנוליזה|גליקוגנוליזיס]] (פירוק גליקוגן לצורך שחרור גלוקוז זמין, במקרים של חסר, כגון [[צום]]).

מצבים בהם יש חסר הורמונאליהורמונלי, כגון חסר ב[[קורטיזול]] (אשר אחראי, בין היתר, על העלאת רמת הסוכר בדם) או חסר של הורמון הגדילה GH, יביאו להיפוגליקמיה, על ידי ירידה ברמות האנזימים אשר אחראים על גלוקוניאוגנזיס וגלוקגנוליזיס.

מחלות אגירת גליקוגן יביאו גםאף הן להיפוגליקמיה-. ישקיימות 10 מחלות שונות כתוצאה מבעיות ב- 10 אנזימים שונים, אשר יביאו לכבד מוגדל בגללבשל אגירה של הגליקוגן בכבד (לדוגמה, [[מחלת אגירת גליקוגן מסוג 1]] - מחלת פון גירקה, שבה יש פגם בגלוקוזב[[גלוקוז 6 -פוספטאז]]).

הפרעות נוספות (ונדירות יותר) הינן הפרעות בתהליך הגלוקוניאוגנזה,; למשל, [[גלקטוזמיה]] - מחלה שבה יש [[מוטציה]] באנזימים המפרקים [[גלקטוז]], או [[חוסר אי-סבילות לפרוקטוז]] - הצטברות חומרים רעילים בגוף, כתוצאה מהפרעה באנזיםבפעילות האנזים המפרק [[פרוקטוז]].