ארה פקיס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
NAEzYt (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
NAEzYt (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[תמונה:Ara Pacis-Ben Demey.jpg|שמאל|ממוזער|250px|right]]
[[תמונה:RomaAraPacis ProcessioneNordParticolare.jpg|שמאל|ממוזער|180x180px]]
[[קובץ:Ara Pacis IMG 1876.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מקטע מתבליט המזבח, מוזיאון [[הלובר]]]]
'''ארה פאקיס '''(ב[[לטינית]]: '''Ara Pacis Augustae''' - "מזבח השלום האוגוסטיני") הוא מזבח אשר הוקדש לאלה הרומית [[פאקס]] (Pax) לרגל חזרתו של הקיסר [[אוגוסטוס]] ממסעותיו הצבאיים ל[[גאליה]] ולספרד בשנת 13 לפנה"ס. המזבח הוקם בתחומי העיר רומא באזור המכונה [[שדה מרס]].
 
שורה 17 ⟵ 15:
שני קירות אלו מספקים את התבליטים הגדולים ביותר (שכן שני הקירות האחרים, הקדמי והאחורי, נקטעים על ידי פתחי הכניסה והיציאה שבהם) והם מתייחסים לאותו האירוע: תהלוכת הקיסר, משפחתו והסנאט בטקס הנחת אבן היסוד של מזבח השלום עצמו בשנת 13 לפנה"ס.
 
==== הקיר הימני ====
בראש התהלוכה המוצגת בתבליט זה ניתן למצוא את אוגוסטוס. מרבית תיאור גופו נפגם ולכן איננו יכולים לדעת מה הייתה התנוחה, או התנועה, אשר בה הונצח בתבליט זה, אולם ניתן לזהות על ראשו את זר עלי הדפנה המזוהה עם תפקידו בטקס הדתי. מעט מאחורי אוגוסטוס ניתן לזהות ארבעה כהנים (Flamines maiores) המאופיינים על ידי כיפת העור בעלת השפיץ במחודד במרכזה (Apex). כהנים אלו נהגו לקחת חלק בפולחן הרשמי של העיר. מיד מאחוריהם ניתן לזהות [[ליקטור]] הנושא בידיו את ה[[פסקס]], כנהוג בפולחן הרשמי. מאחוריו, עוטה [[טוגה]] וכיסוי ראש מצוי [[אגריפה פוסטומוס|אגריפה]], חתנו וחברו הקרוב של אוגוסטוס אשר כהן באותה השנהף 13 לפנה"ס בתפקיד ה[[פונטיפקס מקסימוס]]. אישה נוספת בעלת כיסוי מזוהה לעיתים כאשתו של אוגוסטוס ואמו של הקיסר [[טיבריוס]]- [[ליוויה]].<ref>Simon, p. 18.</ref> עוד ממשפחת הקיסר נהוג לזהות את [[אנטוניה הצעירה]] ובעלה[[נירון קלאודיוס דרוסוס| דרוסוס]], ביניהם מצוי בנם הקטן [[גרמאניקוס יוליוס קלאודיאנוס קיסר|גרמאניקוס]]. מאחור נמצאת אחותה הבכורה [[אנטוניה הגדולה]] ומשפחתה עמה. פניהן של הדמויות השונות על גבי התבליט מופים לכיוונים שונים, ראשיהן בגובה אחיד כהדגשה לאווירת השוויון בתקופתו של אוגוסטוס. גרמאניקוס הקטן מנסה לתפוס את מבטה של אמו, ושתי נשים המקרבות את אצבעותיהן אל שפתותיהן כמו מזכירות שיש לשמור על השקט בשל קדושתו של המאורע.<ref>Simon, pp. 16-20.</ref>