שנת ארבעת הקיסרים – הבדלי גרסאות

גלבה, שהיה זקן (בן 73) וערירי, סבר שיוכל לזכות באהדת הציבור על ידי מינוי יורש פופולרי ואימץ כיורש [[הסנאט הרומי|סנטור]] צעיר בשם [[פיסו ליקיניאנוס]]. צעד זה לא התקבל בעין יפה בקרב מקורבים אחרים של גלבה שראו עצמם מועמדים לתפקיד היורש. המרכזי שבהם היה [[אותו]], נציב [[לוסיטניה (פרובינקיה רומית)|לוסיטניה]] ומראשוני התומכים בגלבה. לאחר שתקוותו להתמנות כיורש נכזבו, קשר אותו קשר יחד עם חיילי המשמר הפרטוריאני והללו רצחו את גלבה ואת פיסו ב-15 בינואר 69. לאחר רצח גלבה, הוכרז אותו כקיסר על ידי המשמר הפרטוריאני והוכר ככזה על ידי הסנאט.

ב-18 בדצמבר, כאשר עמד פרימוס בשערי רומא, החליט ויטליוס לוותר על השלטון ולהיכנע , אולם ההמון והחיילים ברומא סירבו לקבל את התפטרותו. כעבור יומיים, חייליו של פרימוס תקפו את רומא והביסו את הכוחות שתמכו בוויטליוסבויטליוס. ויטליוס ניסה להתחבא, אך נלכד בידי חיילי פרימוס שהפקירו אותו ל[[לינץ']] בידי ההמון. אספסיאנוס, שהיה אותה עת עדיין במצרים, הוכתר כקיסר והחלה יציבות שלטונית שנמשכה כ-30 שנה תחת שלטון [[השושלת הפלאבית]].