עמיחי פאגלין – הבדלי גרסאות

עמיחי פאגלין נולד ב[[תל אביב]], והתחנךלהוריו סימה וגרשון. אחיו, {{נזכור|נריאל|506200}}, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים, היה בין [[כ"ג יורדי הסירה]]. פאגלין התחנך בביה"ס היסודי "תל- נורדוי", ובהמשך בביה"ס התיכון "בלפור", בו ספג את החינוך הלאומי יחד עם חבריו למחזור [[אליהו בית צורי]] (לימים לוחם [[לח"י]] ו[[עולי הגרדום|עולה גרדום]]), [[דוד דנון]], [[צבי צור]] (לימים הרמטכ"ל) ועוד.

בגיל צעיר הצטרף לארגון "[[ההגנה]]" ומונה כקשרו של [[אפרים דקל]], מפקד ב[[ש"י]]. הוא השתתף בקורס מפקדי כיתות וציפה להשתתף במהרה בפעולה ממשית ראשונה נגד [[המנדט הבריטי|הבריטים]]. תחת זאת, לאכזבתו, נצטווה לגרד כרוזים מהקירות ולבצע פעולות פשוטות. פאגלין, שכל בני משפחתו נמנו עם תנועת העבודה, התאכזב ממחדלי "ההגנה" ומגישתה הפייסנית והרופסת להגדרתו, פרש ממנה והצטרף ל[[אצ"ל]].

פאגלין התבלט בהעזתו, בידיעותיו הטכניות, בדמיונו הפורה ובתוכניותיו הנועזות והמקוריות לפגוע באויב. לימים אמר עליו [[מנחם בגין]], מפקד האצ"ל: "{{ציטוטון|...הצעיר המופלא הזה, כשרונו הצבאי גובל ללא ספק בגאוניות...".}}

ב-[[1946]], לאחר מאסרו של [[איתן לבני]], קצין המבצעים של האצ"ל, צורף "גידי" למפקדת הארגון תחתיו. בתפקידו זה תכנן כ-200 מבצעים: תחילה נגד הבריטים ובמלחמתוב[[מלחמת העצמאות]] - נגד [[ערביי ארץ ישראל]]. בחלק מהם השתתף באופן פעיל.

פאגליןבין היה המוחהמבצעים שתכנן אתפאגלין היו פיצוץ המפקדה הבריטית ב[[פיצוץ מלון המלך דוד|מלון המלך דוד]], פיצוץ מועדון הקצינים "בית גולדשמידט" בירושלים, ו[[הפריצה לכלא עכו]] לשחרור אסירי המחתרות הכלואיםשהיו כלואים בו,. הוא ונמנהנמנה עם הצוות המצומצם שהוציא להורג (כביצוע גזר דין מוות של ביה"ד של המחתרת) את [[פרשת הסרג'נטים|שני סמליםהסמלים בריטיםהבריטים בנתניה]] -, כתגובה על תליית חברי אצ"ל על ידי הבריטים;. כמו כן עמד בראש התכנון ופקד על פעולתשל [[מבצע חמץ|]], הקרב לשחרור יפו]], ועלופיקד עליו בפועל, וגם על הניסיון (שלא צלח) לכיבוש [[רמלה]].

לאחר התמזגות אצ"ל בבשורות [[צה"ל]] בשפלה, עבר ל[[ירושלים]], בה המשיך האצ"ל את קיומו הנפרד, והיה שותף לניסיון הפריצה ל{{ה|עיר העתיקה}} (על ידי ההגנה, האצ"ל והלח"י). עם פירוק המסגרות הללו וגיוס הלוחמים לצה"ל, לא גויס "גידי", כנראה על פי הוראה של ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]].

פאגלין נשא לאישה את חברתו מימי המחתרת, ציפורה, והקים עם אביו בית חרושת לתנורים, שהתפרסם ב[[שנות ה-60]] בכך שבנה את התנור שבו נשרפה גופת הפושע הנאצי [[אדולף אייכמן]]{{הערה|{{nrg|אורי בינדר|האיש שבנה את התנור בו נשרפה גופת אייכמן|569/178|15 באפריל 2007||1|1}}}}, לאחר שנידון למוות על ידי בית משפט ישראלי. פאגלין לא היה פעיל בחיים הפוליטיים, והתעניין בעיקר בתחום הצבאי-ביטחוני. ידוע היה ביכולת ההמצאה שלו של מנגנונים וחומרי חבלה בשיטות פשוטות להפליא.

בספטמבר [[1972]] קשר פאגלין קשר עם הרב [[מאיר כהנא]], אברהם הרשקוביץ ויוסי שניידר, אנשי [[הליגה להגנה יהודית]], להבריח נשק ל[[רומא]] ולהשתלט שם על שגרירות [[לוב]],. התכנון היה לטבוח חצי מהנוכחים שם ולהימלט, כנקמה על [[טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן|רצח אחד-עשר הספורטאים באולימפיאדת מינכן]]. לפאגלין היו מאגרי נשק פרטיים, שלל מ[[מבצע קדש]] ומ[[מלחמת ששת הימים]]. הוא מסר להרשקוביץ שני תת-מקלעים מסוג [[קרל גוסטב m/45|קרל גוסטב]], שני אקדחי [[ברטה]] 9 מ"מ, שלושה [[רימון יד|רימוני יד]], וכדורים לרובים ולאקדחים.

הארגז, שהגיע למחלקת המטען של "[[אל על]]" במסווה של חלקי ציוד לאפיית ביסקוויטים ב-[[13 בספטמבר]], עורר חשד ובבדיקה התגלה תוכנו. הרשקוביץ נעצר ב-[[15 בספטמבר]]; (הוא טען כילטענתו, כהנא הסגיר את המעורבים לשלטונות). פאגלין נעצר ב-[[19 בספטמבר]] ועו"ד [[שמואל תמיר]] נשכר להגן עליו. פאגלין הודה בפני תמיר כי התפתה ונתפש לחולשה חד-פעמית, והעביר מסר דרך דודתו [[בבה אידלסון]], לראש הממשלה [[גולדה מאיר]] כי הוא מוכן להיפגש עימה ולהסביר כי אין כל מחתרת נגד השלטון. במהלך המשפט רמז תמיר כי הרב כהנא (שלא נעצר) הוא משתף פעולה עם השלטונות ותהה, בין השאר בעת חקירתו של רב פקד משה כץ, מאנשי המשטרה שחקרו את הפרשה, מדוע לא הוחרם [[דרכון|דרכונו]] של כהנא.

במהלך המשפט זכה פאגלין ליחס מועדף ושהה בתחנת המשטרה ב[[נס ציונה]] ובמלון "בזל" בתל אביב. בסופו של דבר גזרה השופטת [[הדסה בן-עתו]] עונשים קלים יחסית על המעורבים, ופאגלין נידון לשנת [[מאסר על תנאי]].{{הערה|{{דבר||מאסר על תנאי לעמיחי פגלין וראשי "הליגה להגנה"|1974/11/18|01031}}}} ח"כ [[בנימין הלוי]], שהיה שופט [[בית המשפט העליון]] לשעבר, סיכם את הפרשה במילים: "כאיש האצ"ל לשעבר ובעל עבר מחתרתי רציני נלכד פאגלין ברשת של אנשים פחות רציניים".