ד'ימי – הבדלי גרסאות

השליטים המוסלמים המקומיים היו אחראים על החלת מעמד ודמי החסות במחוזותיהם. כשאם תנאים אלו הותנו והוחלו אז החסות עוברת מהמפר אותן ודמו מותר. אך אם התנאים לא הותנו ובן החסות עובר על אחד מהתנאים המדוברים האחרון יישפט לפי חוקי השריעה ללא איבוד הגנת החסות.{{הערה|חוה לצרוס יפה. 1996. סופרים מוסלמים על יהודים ויהדות; היהודים בקרב שכניהם המוסלמים. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל: ירושלים. עמ' 171-182.}}:

 

*קבלת המשפט המוסלמי.

*תשלום ג'זיה כשהם מושפלים – "עד אשר יעלו את המס מרצון כשהם מושפלים" (סורה ט כט). חל על היהודים, נוצרים וזורואסטרים. אין לקחת דמי חסות מילדים טרם התבגרותם, חולי נפש או נשים. עבור עבדים גובים מהאדון וכן גובים מזקנים, עיוורים, בעלי מוגבלויות ועניים חסרי כל. הגביה מתבצעת לפי מספר נפשות או גודל קרקע ולפי מה שמחליט השליט; מה שהוא חושב שהד'מים יוכלו לשלם.

*איסור לפרסם בפומבי את הדברים המותרים להם מתוקף דתם, ואין בהם נזק למוסלמים, ואסורים לפי השריעה. כמו אכילת חזיר או שתית יין.

 

*איסור בניית מקומות פולחן חדשים, אך היתר לתקנם.

*איסור הקמה מחדש של מקומות פולחן שנהרסו.

*איסור אחזקה ונשיאת נשק.

 

*אם פוגע באסלאם; פגיעה באל, הנביא מוחמד או אחד מהאימאמים הנעלים; חובה להרגו כל עוד לא יגרם מכך נזק.

*אין לידע מראש את הד'מים על גובה הג'זיה על-מנת שיחיו לאורך השנה במצב של פחד וחרדה, כשרק ברגע הגבייה יודע לו הסכום; מבקשים ממנו לספור את הכסף עד שהמוסלמים יגידו די. יש האומרים כי בזמן הגביה עליו גם להרכין את ראשו וצריך למשוך את זקנו ולסטור ללחיו.