אליזבת בואן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
מ הוספת קטגוריה:דבלין: אישים באמצעות HotCat |
||
שורה 8:
[[File:St Colman's Church, Farahy - geograph.org.uk - 1392163.jpg|שמאל|ממוזער|180px|כנסיית סנט קולמן, Farahy, [[מחוז קורק]], מקום קבורתה של בואן]]
ב-1930 הייתה בואן האשה הראשונה שירשה את ארמון המפטון קורט, אולם המשיכה להתגורר באנגליה והרבתה לבקר באירלנד. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] היא עבדה בשביל משרד המידע הבריטי, דיווחה מדיניותה של אירלנד, במיוחד בנושא הנייטרליות האירית.
{{הערה|1= Notes On Éire: Espionage Reports to Winston Churchill by Elizabeth Bowen. (2nd Edition). Aubane Historical Society (2008), Elizabeth Bowen: The Enforced Return by Neil Corcoran, Oxford University Press (2004), and That Neutral Island by Clair Wills, Faber and Faber (2007).
}}
השקפתה הפוליטית של בואן הייתה [[אדמונד ברק|ברקיאנית]]-[[שמרנות|שמרנית]].
{{הערה|1= היתר אינגמן, [http://archive.is/20120708095939/findarticles.com/p/articles/mi_hb162/is_1_39/ai_n32395103/ "אביהיר וולש, אליזבת בואן"], Irish University Review: a journal of Irish Studies, אביב-קיץ 2009
}}
{{הערה|1= מארן לינט, [http://muse.jhu.edu/login?uri=/journals/modern_fiction_studies/v056/56.2.linett.html "אליזבט בואן (סקירה)"], MFS Modern Fiction Studies, כרך 56, מספר 2, קיץ 2010
}}
שורה 20 ⟵ 23:
בעלה יצא לפנסיה ב-1952 והם התיישבו בארמון המפטון קורט, מקום בו אלן קמרון נפטר מספר חודשים אחרי-כן. מאז שירשה אותה ביקרו אותה סופרים רבים בארמון המפטון קורט, בכללם [[וירג'יניה וולף]], יודורה וולטי, קרסון מק'קאלרס ו[[אייריס מרדוק]]. במשך שנים נאבקה בואן על מנת לשמור על הבית והרצתה בארצות הברית על-מנת להרוויח כסף. ב-1957 ידידה פטריק הנסי צייר את דיוקנה בארמון המפטון קורט. היא נסעה לאיטליה ב-1958 כדי לחקור ולהכין את A Time in Rome {{כ}}(1960), אולם בשנה שאחרי-כן אולצה בואן למכור את ארמון המפטון קורט האהוב עליה. הוא נהרס ב-1960. אחרי שהייתה כמה שנים בלי בית קבע, התיישבה בואן לבסוף ב'קארברי', צ'רץ' היל, הייד ב-1965.
הרומן האחרון פרי עטה, "אוה טראוט" (1968), זכה בפרס לזכרו של ג'יימס טייט ב-1969 והיה מועמד סופר ל[[פרס מאן בוקר]] ב-1970. אחר-כך, היא הייתה בין השופטים (ביחד עם ידידה סיריל קונולי) שהעניקה את פרס מאן בוקר לג'ון ברגר על ספרו G. היא שהתה בחג המולד של 1972 ב[[קינסייל]], [[מחוז קורק]] ביחד עם חבריה רב-סרן סטפן ורנון וליידי אורסולה ורנון (בתו של דוכס וסטמינסטר) אולם אושפזה עם שובה לביתה. שם ביקרו אותה [[ישעיהו ברלין]], סיריל קונולי, אורסולה ורנון, רוזמונד ליהמן, הסוכן הספרותי שלה ספנסר קרטיס בראון, וצ'ארלס ריצ'י.
{{הערה|1= Elizabeth Bowen: Portrait of a Writer by Victoria Glendinning, Weidenfeld & Nicolson (1977), p.239
}}
שורה 172 ⟵ 176:
[[קטגוריה:סופרים אירים]]
[[קטגוריה:מחברי סיפורים קצרים]]
[[קטגוריה:דבלין: אישים]]
| |||