|
==היסטוריה==
התיעוד הראשון לטטנוס נערך על ידי ה[[רופא]] היווני
התיעוד הראשון לטטנוס נערך על ידי ה[[רופא]] היווני הקדום [[היפוקרטס]], וכבר במאה החמישית שלפני הספירה רשומים תצפיות קליניות מרובות למחלה. ה[[אטיולוגיה|גורם]] לטטנוס נמצא רק בשנת 1884 על ידי [[רופא]] ה[[ברלין|ברלינאי]] ארתור ניקולאייר. תרבית טהורה של ה[[חיידק]] יוצרה על ידי ה[[רופא]] [[גרמניה|הגרמני]], חתן [[פרס נובל]], אמיל אדולף וון בֶּרִינג והרופא ה[[יפן|יפני]] שִׁבַּסַבּוּרוֹ קִיטַאסַטוֹ. [[חיסון]] סביל ל[[מחלה]] יושם לראשונה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
חיידקי המחלה נמצאים ב[[אדמה]], במיוחד חקלאית, וכן ב[[מעיים]] וב[[צואה]] של [[סוס]]ים, [[כבש]]ים, [[בקר]], [[עכברוש]]ים, [[חתול]]ים, [[שרקן|שרקנים]] וב[[תרנגול]]ים. [[נבג]]ים נמצאים בקרקע מזובלת, על העור החי, מתחת לציפורניים וב[[הרואין]] מזוהם.
ישנן ארבע צורות קליניות לטטנוס:
# '''מקומי''' - צורה שאינה מתפשטת מעבר לאזור הפגוע ואינה שכיחה.
# '''צֵפָלִי''' - זיהום המגיע דרך האוזניים; נדיר.{{מקור}}
# '''כללי''' - השכיח ביותר, 80% מכלל המקרים.
# '''יילודים''' - גורם שכיח למות תינוקות במדינות מתפתחות. היא נגרמת בין היתר מתנאי [[היגיינה]] ירודים בעת הלידה.
==דגירה==
| 