משה קצמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 33:
קצמן נולד ב[[רוסיה]] בשנת 1904 למשפחת חסידים ידועה בעיירה [[סטחוב]] שליד [[פינסק]].
 
עם עלייתו ארצה בשנת 1923, נרתם כרבים מחבריו, למימוש החלום הציוני בבניית הארץ. בהתאםחדור לכך, מילא באהבה ובתחושתתחושת שליחות והגשמת חלום, מילא כל עבודה לה נדרש. הוא הצטרף ל"[[ההגנה|הגנה]]" בה שרת עד להקמת [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]], וב- 1927 הפך להיות בה מפקד בכיר. על פעילויותיו הרבות בהגנה, גבורתו, מסירותו והאכפתיות שהפגין לפקודיו, עוטר לימים בציונים לשבח על ידי [[נשיא מדינת ישראל|נשיאי המדינה]] [[אפרים קציר]] ו[[יצחק נבון]], במסגרת מפגשים שנערכו לבכירי ה[[ההגנה|הגנה]] בבתי הנשיאים.
במקביל, הצטרף ל"[[ההגנה|הגנה]]" (בה שרת עד להקמת [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]]) וב- 1927 הפך להיות בה מפקד בכיר. על פעילויותיו הרבות בהגנה, גבורתו, מסירותו והאכפתיות שהפגין לפקודיו, עוטר לימים בציונים לשבח על ידי [[נשיא מדינת ישראל|נשיאי המדינה]] [[אפרים קציר]] ו[[יצחק נבון]], במסגרת מפגשים שנערכו לבכירי ה[[ההגנה|הגנה]] בבתי הנשיאים.
 
אל תחום התעשייה הגיע משה קצמן ב- 1939 כאשר הקים בירושלים, יחד עם גיסו אליהו חרפק, את בית החרושת "אטריות" שעסק ביצור מוצרי קמח שונים ובעיקרם אטריות. מספר שנים לאחר הקמת החברה בשנת 1942, התאחדה "אטריות" עם עוד שני בתי חרושת קטנים ל[[מקרוני]]. בעלי שלוש החברות שמנו ביחד שבעה שותפים נמרצים, בחנו אפשרויות קידום שונות. לבסוף החליטו על הקמת מפעל אחד משותף בו ישקיעו את מרצם, רעיונותיהם וחזונם. בשנת 1946 מממשו את חלומם והקימו את בית החרושת "[[אסם השקעות|אסם]]".
שורה 44 ⟵ 43:
"[[אסם השקעות|אסם]]" אשר מוצריה רבו, נזקקה לעצוב ולהדפסת עטיפות בכמות רבה. לצורך זה רכש קצמן בית דפוס אותו החל לנהל במקביל לפעילותו באסם. בית הדפוס שנקרא "גרפיקה בצלאל" הלך וגדל ובמהרה הפך להיות אחד מבתי הדפוס בצבע הטובים בארץ. בתחילה, היו עיקר ההדפסות עבור מוצרי אסם בלבד, אך עקב הביקוש הרב, הורחבה פעילותו גם לתחומים נוספים, כשהבולט שבהם הוא הקמת הוצאת ספרים לפעוטות שנקראה "תפוח", מיוזמתם של קצמן ואחיו יהושע, שהדפיסה כשבעים ספרונים לילדים. הזכור מביניהם עד היום הוא הספר "[[גן גורים]]" שהדפסתו חודשה לאחרונה. (את רוב ספרי הילדים של "תפוח" כתב המשורר [[רפאל ספורטה]] ואת רוב האיורים איירה הציירת איזה).
 
בכלבמהלך שלושים וחמש שנות עבודתו כתעשיין, נודע קצמן בקרב מכריו, עובדי ומנהלי הבנקים,עם החברותחברות והאיגודיםואיגודים מתחום המסחר והתעשייה, כאדםהקדיש  חכם,קצמן שקול, ואמיןאת וככזהזמנו נבחרגם לעשיית [[גישור]] (עוד בטרם קיבל עיסוק זה את משמעותו המקצועית דהיום) בסכסוכי עבודה, סכסוכי שותפים, פרוק מפעלים ומחלוקות עסקיות ואישיות. פעילות זו נעשתה על ידו בכובד ראש וללא שכרבהתנדבות וכל החלטותיו התקבלו על ידי הצדדים כפסק בית דין.
 
קצמן היה נשוי במשך כארבעים שנה (משנת 1934 ועד לפטירתה) לפניה לבית קנטור, בת למשפחת רופאים ממוצא רוסי אשר מחציתם נספו בשואה והשורדים מביניהם מצאו את מושבם ב[[פריז]]. את ביתם הראשון הקימו ב[[ירושלים]] בה נולדו בנותיהם בלהה הדרי ורותי אנשל.
שורה 53 ⟵ 52:
*[http://www.graphica-bezalel.co.il/#!page3/cee5 אתר "גרפיקה בצלאל"]
*שמואל ורשבסקי, [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1110489 "אטריות לוהטות"], באתר [[הארץ]], 7 ביוני 2006
*קרן צוריאל-הררי, [http://www.haaretz.co.il/misc/1.1110489 "היסטוריית האטריות הציונית"], באתר [[כלכליסט]], 72 במאי 2010
 
<nowiki>